יש קנאה קלילה כמו ביכולת של אשתי להתחבר לאזניות ולמצוא מפלט ממני ומרגוע במוזיקה ויש קנאה חומרנית בריאה והרבה יותר בסיסית של "ראית את הבן זונה עם האאודי TT בלי ילדים מאחור".
ויש קנאה מקצועית קרה וכועסת שלי בקולגות שהקדימו אותי ולדעתי המשוחדת מקבלים יותר לקוחות ממה שמגיע להם,ובהחלט מגיע לי יותר או לפחות כמו.מרגיז אותי שהם מקבלים המלצות חמות מלקוחות,ולמרות שגם אני מקבל אני מרגיש כאילו אוהבים אותם יותר.
לעזאזל אני אפילו מקנא בעצמי בילד שהייתי רץ בשמש עם כובע טמבל,או נער עם תלתלים(הלו.. שיער),ובחור המטייל באירופה חסר דאגות.מקנא לימים בהם לא ידעתי שיש סחוס בברך וכולסטרול היה שם קוד לאוכל טעים ומזין ולא להתקף לב בדרך,בקיצור יש לי יכולת מעוררת קנאה רטרואקטיבית.
וזה הולך ומתדרדר,יש ימים בהם אני מקנא בכלבים שלי שישנים מתי שמתחשק להם,מחרבנים בין העצים ולא בחדרון קטן ונחנקים מעצמם,משחקים המון גם עם עצמם ללא רגשי אשמה,ולהתחנף עבורם היא טקטיקה לגיטימית כדי לקבל אהבה.
וכמובן קנאת סופרים,סופרים את הלייקים והשיתופים והעוקבים ומתרגמים את זה לכמה אוהבים אותי ואיך יכול להיות שחתולים מדברים מקבלים עשרות אלפי לייקים והפוסט הכי טוב שלי 78 בקושי?
ואיך זה שמישהי שכותבת על אנרגיות אלקטרו-מגנטיות קוסמיות אוספת 30 אלף עוקבים ופוסטים נהדרים,מרגשים וכתובים לעילא (שלי כמובן) מקבלים תגובות נרגשות מהגיסות שלי?
לפעמים זה ממש קטנוני, כמו לקרוא משפט נהדר כזה "חרק זוחל על פני הדף,הנח לו.אנו זקוקים לכל קורא אפשרי" שאני מתפעל ממנו ובו זמנית מתחרט שלא אני כתבתי אותו או אמרתי אותו וממש מחשק לי לייחס אותו לעצמי.(נו טוב..לוייד ריינולדס,מי זה בכלל?) ובאותה הזדמנות אני מקנא באנשים עם מצפון אלסטי שמתאים את עצמו לבעליו ולא חרא צדקני שחייב לקלקל את המסיבה כמו שלי.
ואחרי שביצעתי סטריפטיז נפשי אני חייב להודות שהתלבטתי לא קשות אם לכתוב על קנאה ולקלקל את תדמיתי הציבורית בקרב 235 חבריי בפייסבוק ועוד כמה עשרות בלינקדאין ובטח ובטח את הדימוי העצמי והמקצועי שלי כאדם קשוב,מעודד,מעצים מפרגן וטוב לב ואני יכול להמשיך עוד ועוד.ומצאתי 2 סיבות עיקריות ללמה כן?הראשונה היא פשוט להודות בכך ולשפוך את זה עליכם(סורי..)וכך לשחרר ולשפר את המודעות שלי לחסרונות שלי. והשנייה היא לתת פומבי לחלקים פחות נעימים בעצמנו שאנו מדחיקים, הדיבור או הכתיבה על כך משמעם הכרה בכך שזה נורמלי וחלק מאיתנו ומאפשר לנו לשים לב ומכאן אפשר גם לשפר או לשנות.
נו טוב אני בטוח שאצלכם זה לא קורה,מקנא בכם!