כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

שופטים: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 09.09.16 , 07:07ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
סטטוס שבועי:
בשנים האחרונות גברה שנאת ישראל בעולם. המדינה היהודית הפכה להיות גורם עיקרי להגברת השנאה הן ליהודים החיים במדינה והן ליהודים בעולם כולו. שנאה זו הינה אבסורד בלתי רציונלי. מדינת ישראל הינה המדינה היחידה בעולם המוקפת במדינות אויב, המצהירות בגלוי על רצונן ועל שאיפתן להשמידה ולהשליך את תושביה לים. זהו המשך עצוב לגורלו של העם מאז גלה מארצו.


ציטוט שבועי:
אין היהדות והאנושיות מתייחסות זו לזו כשני הפכים, אלא היהדות מתייחסת אל האנושיות כחלק מן השלם. {פרופסור יוסף קלוזנר}


סיפור שבועי:
יחי ההבדל / הרה"ר הרב ישראל לאו


באחד מימי חול המועד סוכות לפני שנים, התקיים באקדמיית 'ואן ליר' בירושלים סימפוזיון, שנושאו היה 'הנוער והמסורת היהודית'. משני עברי המתרס עמדו: אלוף משנה במיל מרדכי בר און, המכונה 'מורלה', מי שהיה ראש לשכתו של דיין כרמטכ"ל, ששימש מג"ד וקצין חינוך ראשי של צה"ל ולימים גם חבר כנסת. וחבר הנהלת הסוכנות, ומצד השני אני – רב עיר.
מרדכי בר און פתח בדברים: מעביר אני אתכם אחורה לאמצע שנות ה- 60. נבחרת ישראל בכדורגל נוסעת אל מעבר למסך הברזל למוסקבה. אז, בימים ההם, שהישראלים לא יכלו להגיע לשם, צעדו בסך צעירים מישראל, נושאים שמות עבריים (בן גוריון חייב אותם לעברת את השמות) עם מקטורנים כחולים ועליהם סמל המנורה, כשכולם רואים בהם את המכבים של ימינו, לא פחות, ומחכים בכיליון עיניים לבואם בשבת לבית הכנסת הגדול 'קול יעקב'. כולם אכן הגיעו בזמן לתפילה מצוידים כראוי בכיפות, אך אבוי לבושה, מישהו מהם קיבל עלייה לתורה, ונאלם דום. האכזבה הייתה קשה. הצעיר ממדינת ישראל, עם השם הצברי ושם משפחה העברי, לא ידע להגיד את הברכה של העלייה לתורה. 'כבוד הרב', התוודה בפניי אותו שחקן שנים מאוחר יותר, זה היה עשר שנים אחרי הבר מצווה, כשחלק מאיתנו לא עשו בכלל בר מצווה. מאיפה שנדע?
האירוע המביש חולל סערה במדינה. שר החינוך והתרבות זלמן ארן, לשעבר אהרונוביץ, המכונה 'זיאמה', מזכ"ל ההסתדרות בימים שלפני קום המדינה, חבר נפש של בן גוריון, לא הסתפק בצקצוק לשון. הוא בא עם רעיון של הכנסת תודעה יהודית בכל בתי הספר הממלכתיים במדינה. הכינו פלטפורמה, גייסו תקציבים ועבדו חזק בנושא.
באותו סימפוזיון סיפר בר און, שבתוקף היותו קצין חינוך ראשי, הוא קיבל זימון לשר החינוך והתרבות. היות שאנחנו השנה פותחים בתודעה יהודית כמקצוע מחייב בבתי הספר, אמר לי שר החינוך, מספר בר און, עלה בדעתי, שמנהל בית הספר הגדול ביותר בארץ הוא אתה. צה"ל הוא בית הספר הגדול בארץ, ואתה כקצין חינוך ראשי – המנהל שלו. החברה שבצבא כבר לא יקבלו 'תודעה יהודית' בבית הספר, תכין מערך של הרצאות, אני אדאג לתקציב, המטרה היא שחייל ישלים ב – 3 שנים את כל מה שהחסיר ביסודי.
ממשיך מורל'ה ומספר: הסתכלתי עליו קצת משועשע, וקצת בדאגה. האם הגיל עושה את שלו? האם לעת זקנה ושיבה הוא מתחיל לפחד מעולם האמת? אמרתי רק שלוש מילים: 'הגם שאול בנביאים?' 
ואז ארן ענה לי: שלא תחשוב בי לרגע שאני חוזר בתשובה. אני רחוק מזה מאד, ואתן לך סיפור מחיי להמחיש זאת: בשנת 1917, במלחמת העולם הראשונה, הייתי חייל בצבא הרוסי. שדה הקרב היה אדמת פלחה חרושה בלי מחסה ובלי מסתור, ולהק מטוסי קרב גרמניים מתקרב ומתחיל לירות בנו ממכונות ירייה מהאוויר. אין לנו הגנה, אין נ"מ, אין לנו מטוס להניס אות, אנחנו חשופים בשדה פלחה לפיירשמידט ולמסרשמידט. לפתע אני חש - כאב חד מפלח את ירך שמאל שלי, וכמו גייזר סילון אדיר של דם זב ממני. נפגעתי.ביד ימין, אני מנסה למשוך את את החפירה מהחגור, בכדי לחפור שוחה כי המטוסים חגים הלא... ביד שמאל ניסיתי לעצור את זרם הדם. נכשלתי בשתי המשימות. באותו רגע בלתי נשכח קול פנימי לוחש לי: 'זיאמה זאג עפעס' – זיאמה אמור דבר מה. התפלל. זה הזמן. ואז קול שני אומר לי – 'זיאמה זיי ניט קיין היפאקריט' – אל תהיה צבוע. בגיל 17 הפנית לו עורף וזרקת את התפילין, עכשיו כשאתה זקוק לו אתה נזכר בקיומו? ולא, לא התפללתי...
עכשיו אתה מבין שאני רחוק מעניין החזרה בתשובה, אני פשוט רוצה 'שהם ידעו'. אני ידעתי, למדתי בישיבה, בחיידר, אלה – לא יודעים כלום!
ואז אני ממשיך מורל'ה, פונה לשר החינוך ואומר לו: אדני, אפשר גם לספר לך סיפור אישי? 29 באוקטובר שנת 56, מבצע קדש יוצא לדרך. לפנות ערב אני עומד בקומנדקר, נוסע כמג"ד שמוביל גדוד של טנקים אחרי. ידי האחת אוחזת בשמשה וידי השנייה מניפה דגל ירוק לכוון את הטנקים אחרי... ואז... פגז ישיר פגע בקומנדקר שלי, וריסק אותו לרסיסים שעפו באוויר, ואני הושלכתי עשרות מטרים על הארץ. גופי מלא רסיסים, שאת חלקם ניתן לראות בפניי עד עכשיו, ואני שרוע על הארץ, והסימן היחיד שיש בידי שאני עדיין חי הוא, שהצלחתי לשמוע את הטנקים דוהרים, ועד מעט הם רומסים אותי. באותן שניות בלתי נשכחות, קול פנימי אמר לי 'מורלה התפלל'. ואתה יודע מה?! מר ארן, לא ידעתי לומר אפילו תפילה אחת. כל כך רציתי, ולא ידעתי מה אומרים ואיך... '
'כנראה שזה ההבדל בין שני הדורות שלנו. אתה שייך לדור שידע להתפלל ולא רצה, אני שייך לדור שרצה להתפלל ולא ידע איך'.
כשהוא סיים את דבריו, עמדתי בעניים דומעות ולחצתי את ידו. כל מה שהכנתי לומר לא היה רלוונטי יותר. פנינו לרדת מהבמה, כשלפתע מהיציע נעמד צעיר, חסיד ברסלב על פי מראהו, ואומר בקול: סליחה שאני מתפרץ, אני הנכד של זלמן ארן...


פרשה שבועית:
פרשת שופטים / 'איזה מזל..'


"קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים" {דברים י"ח, י'-י"א}.


מול עולם האופל של ההורוסקופים, החתולות השחורות ושאר אמונות ההבל הגורמות לנו להאמין שאנו אבודים וכוחות מיסטיים סתמיים עושים בנו כרצונם - קיים עולם האור, שבו קובע האדם את גורלו, על פי מוסריותו והתעדנות נשמתו.
המאמין בכל אלו או בחלק מהם, חי בעולם אפל. האדם חש עצמו מופקר לרצון כוחות עוורים סתמיים, החורצים את גורלו, בלא שתהיה לו כל השפעה אישית עליהם. זוהי כניעה לכוחות הפועלים בטבע. 'תמונת העולם' של אדם זה, היא של עולם קר, אכזר וחסר רחמים, שהוא מיטלטל בו ונתון לרצונם המוחלט של המזלות למיניהם. זהו עולם, שאין בו מקום לחירות אישית ומוסרית. החתול השחור, המדיום או הכוכבים, הם אלו המכתיבים את אשר יקרה.

זו השקפת עולם מסוכנת. היא שוללת כל ערך מן המעשה הטוב. במקום לשפר התנהגות, חשוב להזהר מחתולים שחורים... זהו עולם חסר שחר וחסר תקווה.
משום כך, הוא מוקע על ידי התורה והיהדות הניצבת בקוטב המנוגד. תמונת העולם הנגדית שהיא מציבה שונה לחלוטין. נדגים אותה באמצעות סיפור תלמודי, בתרגום חופשי:
שמואל, אחד מחכמי התלמוד, ישב יחד עם אבלט (חכם נכרי וחוזה בכוכבים) בעת שחלפו על פניהם מספר אנשים שהלכו אל האגם. אמר אבלט לשמואל:
הרואה אתה?! אדם זה לא ישוב. נחש יכיש אותו והוא ימות.
ענה לו שמואל: אם בן ישראל הוא, ילך ואף ישוב.
ואכן, חזר האיש בריא ושלם מן האגם. קם אבלט ופתח את אגודת קני האגם שבידי האיש, וגילה שם נחש מת, מבותר לשניים. הנחש נפגע בשעת קצירת הקנים.
שאל שמואל את האיש: איזה מעשה עשית, שבזכותו זכית להנצל?
הנוהג בחבורתנו, השיב האיש, שבכל יום, אחד מבני החבורה אוסף מכולם את המזון שברשותם לקופה משותפת. בשעת הסעודה בצוותא, מתחלקים בשווה.
היום הבחנתי באחד מבני החבורה שלא הביא את מנת האוכל מביתו. כאשר עבר הגובה, עשיתי עצמי כאילו כבר נטלתי את מנתי.
הכריז שמואל: 'צדקה תציל ממוות' {מסכת שבת דף קנ"ו}.
אם נבדוק סיפור זה, נבחין שלמרות שהיתה אמת בתחזית הצופה בכוכבים, אין האדם כפוף לה, ובידו לשנותה. מעשה החסד שעשה, הוא שהפר את נבואת האסטרולוג. שכן, אף אם היה בדבריו קורטוב אמת, בוודאי לא שיקפו את כל האמת. את העתיד קובע האדם במו ידיו, חרף הכוחות הפעילים ביקום, ובוודאי חרף אמונות ההבל הממלאות את חלל העולם.


זוהי התגלית החשובה. המעשה המוסרי הנכון, המעשה המעדן את הנשמה ומעלה אותה לספירה גבוהה יותר, הינו תעודת השחרור שבידי האדם. השחרור מעול האסטרולוג, מפטפוטי מגדת העתידות ומן השעבוד לקוראות בכף היד.
יש לכל הקורה בחיי הפרט והכלל משמעות חינוכית ממדרגה ראשונה. הבורא, הפועל בתוך המאורעות מתוך חרות גמורה, מציב אתגרים בפני האדם. באמצעותם, ניתנות בידו היכולת והרשות להתקדם במסלול החינוך הרוחני, ולקבוע בכך כיצד יראה העתיד המזומן לו מאת ההשגחה העליונה ובהתאם למעשיו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ולקחה'}


שבת שלום - יהונתן גרילק
 
אולי יעניין אותך גם
משמעות התפילה בקברי צדיקים
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
מה מעכב את בנייתו של בית הכנסת "היכל שלמה" ברבין?
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
הקייס אפרים לאווי ייצג את כרמיאל באמירויות
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
אילו תפילות מתפללים בשבת?
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
עיריית כרמיאל הכשירה מבנים ושטחים עירוניים לטובת מקומות תפילה ליום כיפור
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת נצבים
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - כי תבוא
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת כי תצא
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת משפטים
אימרה שבועית:
אם אתה חייב תמיד לנצח, לא תוכל תמיד להיות צודק. {רבי נחמן מברסלב}