תכל'ס אני לא מחזיק מבקשת סליחה פעם בשנה,למרות שליתר ביטחון אני צם ומתפלל בכיפור.נראה לי שאדם בגילי מוטב שייקח אחריות על המעשים שלו ויתנהל בחייו כך שלא יביא עצמו לכך שיצטרך לבקש סליחה,ואם טעה ופגע מוטב שישים לב ויתנצל ויתקן בו במקום.מה שמביא אותי למקום בו קשה לי יותר לסלוח אבל מניסיוני כאדם וכמאמן הינו בעל ערך עצום והוא לסלוח לעצמך.יש ציטוט שאני אוהב "סליחה פירושה ויתור על כל תקווה לעבר טוב יותר".
בעיני המשמעות הישירה היא קבלה והשלמה עם כל מה שעברת בחיים,ובעיקר עם מה שנדמה לך בלתי נסלח טעויות קטנות,שגיאות גדולות,אכזבות מרות,חלומות שנכזבו.והדגש הוא על "עברת" גם מלשון עבר וגם מה שחווית והתנסית.גם היכולת לשים זאת מאחור וגם היכולת לחבק את זה לחיקך כחלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית שלך.אנו נוטים לשפוט בחומרה את עצמנו ובדרך כלל מעריכים את עצמנו פחות ממה שהאנשים סביבנו מעריכים אותנו.אנו נוטים להחביא את מה שאנחנו חושבים שהם הטעויות שלנו,החסרונות שלנו,הכישלונות שלנו.כי אנו מתביישים או כי אנו משווים למה שנדמה לנו שאנו רואים סביבנו ובינינו לבין עצמנו אנו נוטים לחטט באצבעות מלוכלכות בפצעים שלנו ואחרי זה אנו מתפלאים שזה מזהם את נפשנו.
המשמעות העקיפה של הציטוט היא לקחת אחריות על מה שחשוב וזה ה"עכשיו",להיות נוכח בחיים שלך ולקחת אחריות ולחיות אותם ממש כרגע כמו שאתה רוצה.נכון לא תמיד זה יצליח ולפעמים תטעה,תשגה או סתם יצוץ איזה חלק רע שלך,אבל בזמן אמת תמיד אפשר לתקן להשתפר ללמוד.ביכולת להיות נוכח בחייך אתה נמצא בדיוק בעין הסערה שנקראת לחיות.כשאתה נוכח אתה אוחז במשוטים וחותר בעוז,לפעמים גשם וברד מכים בפניך וגלים מטלטלים אותך ולפעמים השמש זורחת ודולפינים מלווים את סירתך אבל אתה חותר בים חייך מלא תקווה ועל כך אתה ראוי להערכה וגם לאהבה.
