תאונות מחרידות, אבידות קשות.אין לנו שליטה על מזג אוויר שמקשה על הראייה ועל הנהיגה בכביש בימים טרופים.
אבל האם נוכל להשתדל ולהימנע מתאונות דרכים?
להימנע משימוש בנייד שלנו בזמן הנהיגה.
לא לוותר על חגורת הבטיחות, לא לנהוג עם פול ווליום של מוזיקה, שימנע מאיתנו להקשיב לסביבה, לצפצוף אזהרה של נהג אחר.
לא לנהוג עייפים, או תחת השפעת אלכוהול סמים ותרופות מרדימות או מטשטשות.
יש עוד כמה גורמים ורעיונות שביחד יעזרו להפחית את ההרוגים בתאונות דרכים.
אולי בנייתם של רכבים כבדים יותר, מוגנים יותר מחומרים ממוגנים? כמו מכוניות מרוץ? מה עם חבישת קסדה ולא רק בנהיגה באופנוע, מה עם הקטנת מהירות המכוניות?
כבישים נוחים ללא מהמורות עם קו הפרדה למנוע
התנגשויות חזיתיות וגם בצידי הדרך למנוע סטיות ולהתהפך.
להוריד שלטי ענק במיוחד כאלה שמאירים , מסנוורים ומבלבלים ותאורת לילה רצויה.
להולכי רגל לבנות גשרים או מעברים תת קרקעיים, כדי להלך בבטיחות.
אם תחבורה ציבורית תהיה בכל זמן גם בסוף שבוע ואנשים יחזרו הבייתה בביטחה מבילויים.
כנראה שכסף הוא גם גורם חשוב במניעת התאונות.
אחת מקורבנות תאונות דרכים מספרת:
" לא חשבתי שתאונה קלה יכולה לטלטל את מצבי הכלכלי והבריאותי, לא חשבתי שהמשמעות של דיווחי תנועה בגלגל"צ שמדווחים על עוד תאונה, זה לפעמים חיים שהסתיימו, לפצועים זה הוצאות כספיות, ריצות, עורכי דין, חברות ביטוח ואם לא די בכאב הראש הזה, אז הכאבים הפיזיים מהתאונה נוראיים".
יש שהפציעה השאירה להם סימנים לכל החיים.
מתחילת הכתבה אני חושבת רק על "הכהן הגדול"
שרון חיים יוסף שלא מוותר על האפשרות להציל נפשות בישראל , להרתיע, להזהיר, לספר את סיפורו הקשה בכל מקום אפשרי אליו הוא נקרא, בעיקר בתי ספר ובסיסי צה"ל בצפון.
כדי לספר לנוער את קורות חייו בעקבות תאונת הדרכים בה הוא נפצע אנושות.
שרון היה רק בן 18, הוא סיים י"ב ושלושה חודשים לפני הגיוס, נסע לבלות עם חברים.
חמש לפנות בוקר ברחוב מורד הגיא, נהג עייף שכנראה נרדם על ההגה, איבד שליטה על רכבו ובסופו התנגש בקיר.
"היינו 5 חברה ברכב שלושה יצאו עם שריטות וחתכים אחד נפצע פצעים בינוניים, (חצי יום מחוסר הכרה) ואני שישנתי בזמן התאונה המשכתי לישון עוד 24 יום כשמדי יום מטפטפים להורים שלי
" אחרי פגיעה כזו הסיכויים שלו אפסיים".
היום כ- 28 שנים אחרי עדיין לא חזרתי להיות אותו שרון שהייתי, לפני 18-19 שנים החלטתי שאם זה קרה לי זה לא חייב לקרות לאחרים. אני מגיע לבתי ספר ובסיסים צבאיים באזור הצפון ומספר מי אני, מי הייתי, מה קרה לי ומה בעקבות. המשובים והתגובות שאני מקבל אחרי המפגש מחממות לי את הלב "
אחרי סיפור חיים כזה , מובן מדוע הוא משתדל כל כך
לנסות למנוע את הפצוע הבא, ואולי את ההרוג הבא.
כמה לא מובן מאליו להחיות את הסיפור בכל פעם, למען אחרים.
בדף הפייסבוק שלו אחד מתוך חמישה, ניתן למצוא מבזקי חדשות של תאונות בזמן אמת ששרון מעדכן כמידי יום.
https://www.facebook.com/sharonhaim276/?fref=ts
סעו בזהירות, שימרו על עצמכם ועל משפחתכם.
