במ"י כיום רוב הקרקעות (כ – 94%) הן קרקעות בבעלות מדינה ורק 6% מהקרקעות הן בבעלות פרטית.
קרקע חקלאית בבעלות פרטית שהופשרה ושינתה את ייעודה למגורים הבעלים יהיה זה אשר ירוויח מאותה השבחה, כלומר כל הרווח מעליית המחירים ייזקף לבעל הקרקע עצמו. לעומת זאת, כאשר קרקע חקלאית הופשרה ושינתה את ייעודה למגורים, החוכר בקרקע לא ירוויח מהשבחת הקרקע, וכל שיוותר בידו הוא פיצוי לפי שווי הקרקע במצב החקלאי. כלומר כאשר מדובר בקרקע בחכירה שהופשרה אז הרווח שנוצר עקב ההפשרה ייזקף למדינה (הבעלים) ואילו החוכר יישאר עם פיצוי זעום בלבד. יוצא אפוא, כי כאשר אנו מבקשים להנות ולהרוויח מהפשרת הקרקע אזי הכרח כי הזכות בקרקע תהיה זכות הבעלות הפרטית ולא זכות החכירה. לכן, בטרם אדם יצפה להתעשר עקב השבחת הקרקע ייעשה בחוכמה אם יבדוק תחילה בנסח הטאבו כי הקרקע המדוברת הינה בבעלות פרטית ולא בחכירה מרשות מקרקעי ישראל.
עומר מרגלית עו"ד ושמאי מקרקעין
הבעלים של המרכז ללימודי נדל"ן.
לאתר של עומר מרגלית - המכללה לנדל"ן