שניים מגדולי שחקני הקולנוע הלטיני של ימינו, ריקרדו דארין ("הסוד שבעיניים" ו"סיפורים פרועים") וחוויאר קמארה ("דבר אליה") מעניקים לדרמה הצנועה הזאת את אבק הכוכבים ואת הנוכחות הממגנטת שיש רק לגדולים ביותר.
בבחירה המקורית ביותר בסרט, מגלמים שניהם את ההפכים של התדמית שדבקה בהם. קאמרה, מי שהרבה לגלם דמויות אקסצנטריות המהלכות על קצה השפיות בסרטיו של אלמודובר, מופיע דווקא בתפקיד המהנדס הבורגני והמיושב. לצדו דארין, מי שמגלם את הדמות הסמכותית בכל סרט ארגנטינאי שאי פעם ראיתם, מופיע כדון ז'ואן פושט רגל, ילדותי וחם מזג. ההופעות של שני הענקים האלה מפיחות חיים וערנות בסרט הקורקטי הזה, הופכות אותו למעט יותר שווה לצפייה. אם כי, צפינו אצל שני השחקנים הופעות מוצלחות יותר. שניהם מבקשים להפיק את המיטב מהסיטואציות המלאכותיות, סיטואציות המשתדלות לסחוט בכוח את מלוא ההומור והרגש מכל מצב.
"טרומן – חברים עד סוף" מגיע אלינו הישר מספרד, לאחר זכייתו המוחצת בפרסי האוסקר המקומיים, על תקן "הסרט הזר החביב והבלתי מזיק". וכמו שמו העברי, כך הוא – סרט חם עם לב גדול, שחוגג את האהבה והחברות על כל פניהן: אהבת גבר לאישה, התשוקה לחיים, אהבת האדם, נאמנות חברית וכוח המשפחה. כל מה שאפשר לצפות מדרמה לטינית מחממת לב שתעניק לכם ערב נחמד, אבל ספק אם תזכרו אותה כעבור שבוע.
חוליאן (ריקרדו דארין), שחקן מזדקן והולל, מחליט להפסיק את מלחמתו חסרת הסיכוי בסרטן המתפשט בגופו. כאשר הדבר נודע לחברו הוותיק תומאס (חוויאר קאמרה), הוא עולה על המטוס מקנדה ומגיע למדריד כדי לנסות לשנות את החלטתו של חוליאן. יחד הם יבלו 4 ימים עמוסי אמוציות. טרומן, אגב, הוא הכלב הנאמן של חוליאן.
"טרומן – חברים עד הסוף" בוחר לרוב את הדרך הקלה והמוכרת. המהלך העלילתי שבמרכזו אפקטיבי בפשטותו, אך צפוי לפרטי פרטים כמו גם כל הבחירות התסריטאיות התומכות אותו. התוצאה היא סרט גנרי שלא ברור מה הייתה הדחיפות ליצור אותו. סרט שנע בנעימים, מכיל מינונים מספקים של הומור בריא ורגש, כולל כמה שיאים סוחפים למדי, מקפיד לא לדכא מדי בשום שלב.
"טרומן – חברים עד הסוף" מציע בידור ראוי, לא מאתגר אך גם לא מביך. זאת אלטרנטיבה סבירה לחלוטין לקולנוע ההוליוודי מחריש האוזניים, אם כי קשה לומר שיש בה ערך רב יותר.
