אימרה שבועית:
צורך הנפש אל המוסר, כצורך הארץ אל האור. {רבי יהודה אלחריזי}
סטטוס שבועי:
מבט מעמיק לאחור, מבעד לכל הגלויות עד לימי האבות, מוכיח בבירור כי לא ניתן לתלות את האנטישמיות במצב נתון כלשהו. אנו מוצאים אותה בתנאים שונים, אף בתנאים הסותרים זה את זה. היא פרחה והכתה בנו במצבים שהם קוטביים האחד למשנהו. ולצערנו ממשיכה להכות בגלים עד ימינו אנו.
ציטוט שבועי:
ארץ כי תחרב, יקומו לה זרובבל עזרא ונחמיה והעם אחריהם וישובו ויבנוה שנית. אך העם כי יחרב, מי יקום לו ומאין יבוא עזרו? {אחד העם}
סיפור שבועי:
היום לפני...
לדעת רבים, רוטנבורג היא העיר היפה ביותר בגרמניה. ב-'עיר האדומה' והיפה הזו, התרחש אחד האסונות הגדולים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי.
200 שנים לאחר מסעי הצלב בהם הושמדו קהילות יהודיות שלמות במרכז אירופה, היה נדמה כי שקט בא לאזור. אך הוא היה מדומה.
בעיר הקטנה רוטינגן, לחם הקודש שנשמר במרתפי הכנסייה, נצבע בכתמים אדומים, כפי הנראה על ידי תולעים מפרישי צבע. אחד מתושבי העיר, לורד רינדפלייש ('בשר בקר'), שהיה כנראה שוחט במקצועו, החל לזעוק שהיהודים מחללים את לחם הקודש וגורמים לו לדמם כפי שעשו לישו. מאות ואלפי בווארים משולהבים הצטרפו לקריאותיו וכאשר כתמי 'הדם' הופיעו בכנסיות נוספות, היה זה לדברי רינדפלייש אות משמיים.
בז' באייר ה'נ"ח (אפריל 1298) יצאו הנוצרים הקתוליים מכנסייתם לאחר דרשת יום א', והשמידו את הקהילה היהודית ברוטינגן. משם יצאו רינדפלייש וההמונים שחברו אליו לקהילות היהודיות הסמוכות. קהילת נוישטאט הושמדה כאשר יהודים רבים מאבדים עצמם לדעת בכדי לא ליפול בידי ההמון צמא הדם. במהרה עשרות קהילות יהודיות בכל אזור בוואריה (גרמניה ואוסטריה) הושמדו לחלוטין!
בעיר רוטנבורג הנמצאת לא הרחק משטוטגרט של ימינו, התנפל ההמון על הקהילה היהודית שהחזירה מלחמה כנגד המוני התוקפים. פעמיים עמדה הקהילה היהודית והניסה את ההמון, אך בפעם השלישית נכנעה. קהילת רוטנבורג הגדולה והאמיצה, הושמדה גם היא עד היסוד.
במשך חצי שנה השתוללו כנופיות רינדפלייש בבוואריה ובאוסטריה והחריבו והשמידו ושרפו כמאה וארבעים קהילות יהודיות ביניהם קהילות וירצבורג, במברג ונירנברג.
אומדן היהודים שנהרגו בפרעות נע בין 20,000 (ביינארט) ל- 100,000 (לוינסקי).
מקורות מאוחרים מספרים כי לאחר חצי שנה שבה עשה רינדפלייש כרצונו, הקיסר אלברכט האוסטרי, שם סוף להשתוללות, עצר אותו והוציאו להורג.
אחת הקינות שנכתבה לזכר האירוע הנורא הזה מספרת:
"צר לי ומר לי עלייך רוטנבורק המהוללה
בני הולכים לאש בשירים ומחולה
ליחד ולקדש בוראם ושמו להללה
שלמה אלף עולות ביום אחד העלה
ואני כעשרים אלף – בתוך הגולה".
{יובל מלחי} יהי זכרם ברוך!
פרשה שבועית:
אחרי מות - קדושים / 'חיים שכאלה'
"קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'" {ויקרא י"ט, כ'}.
עמי תבל עיטרו בהילת ה'קדוש' את הנזיר המתבודד במנזר מרוחק ואת הפקיר השקוע במדיטציה לסוגיה על אחת מפסגות ההימלאיה. אולם לא כן גורסת היהדות.
כל מעשיו של היהודי, הכוללים זהירות במאכלות אסורות, התרחקות מכל מגע מטמא ועבודת הקרבנות, רק מקרבים אותו אל גבול הקדושה. היא עצמה, כלומר הקדושה עצמה, היא עימות עם עצמו, עימות שכולו ברכה.
לאחר ההצהרה בדבר הקדושה, באים ההסברים. לפניכם דוגמאות מספר:
"לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו... לא תעשוק את רעך... לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר... לפני עוור לא תתן מכשול... בצדק תשפוט עמיתך... לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך... לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך..." {שם, י-ט"ז}.
ועד לפסוק המפורסם: "ואהבת לרעך כמוך" (שם, י"ח).
זוהי מפת הקדושה העברית. כולה דרישה לקידוש חיי המעשה ולהעלאתם בדרגה. לא בריחה אל הרים ואל יערות, אל חיים בהרמוניה עם ציפורי יער וקולות בראשית, גם לא נסיגה אל עולם הרפיון המנותק מן המציאות הסובבת. אלו הן דרכים קלות. הקדושה היהודית תושג דווקא בהמולת החיים עצמם, אגב השתתפות פעילה בהם.בפני האדם השואף לקדושה, ניצבת הדרישה: שליטה והתגברות על רגשות הלב, על האנוכיות המקננת בקרבו, וכן התקשרות עמוקה יותר אל הזולת ואל החברה.
החובה לממש פתיחות זו היא בכל מישורי החיים, בחקלאות, במסחר, בחברה ובשאר תחומי החיים. במנזר השתקנים קל לשמור על הפה לבל ידבר סרה בזולת, אולם הפה איננו קדוש, מאחר שלא עמד במבחן.
פרשה זו דורשת דווקא את ההתמודדות האישית. היא מביטה בחיים ובאדם בעין אופטימית ביותר. היא מאמינה ביכולתו לבנות בתוך תוככי המציאות, אישיות מוסרית מקודשת.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'}
שבת שלום - יהונתן גרילק
