בוקר טוב, הבוקר כמו בכל בוקר יצאתי לטייל עם הכלב, כשלפתע תוך כדי הליכה הרגשתי פרץ של שמחה, זה מאוד הפתיע אותי, הלב הרגיש כאילו עומד להתפוצץ. כך סתם ללא סיבה נראית לעין.פתאום זה הכה בי ,התובנה שמתחת לשכבות שנערמו במרוצת השנים ואירועי החיים, בעיקר של השנה וחצי האחרונות, מאז איבדתי את אהבת חיי, נמצא אותו ניצוץ ראשוני, ה"אני" האורגני, האותנטי שאתו נולדים, הוא לא נעלם. הוא נמצא שם מחכה שנזכר בו והנה הוא צץ ועלה "יש מאין", כך פתאום ללא הזמנה וללא התראה, פשוט הזכיר לי " אני כאן לא נעלמתי".
כן, נזכרתי אני טיפוס אופטימי בטבעי, אני זוכרת שהייתה לי שמחת חיים, והנה ה"אני" הטבעי, האורגני, צף ועלה והזכיר לי מי אני באמת.
בכל אחד מאתנו נמצא ה"אני" האורגני, הראשוני, האותנטי, פשוט צריך להתבונן פנימה, להוריד את שכבות ההגנות והחומות שבנינו סביבנו במרוצת השנים ושכחנו מי אנחנו באמת.
אם נתחבר אל הניצוץ הפנימי הזה שבנו הוא כבר יזכיר לנו מי אנחנו ומה נועדנו להיות, נהיה נאמנים לעצמינו, מאושרים יותר ומסופקים יותר.
