כותרת
> C;
1/1
הלב של כרמיאלי

יקיר אבידן - מתאונה על אופנוע כבד לספר תורה על שמי

כרמיאלי הלב של כרמיאליפורסם: 05.07.17 , 12:10ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

 
את יקיר אני מכירה מאז היה ילד, יפה ,חיוך ושמחת החיים שאי אפשר להביס.
התכונות שהכרתי ואהבתי בו עדייו נשארו ונעשו מיוחדים יותר עם הגיל, כמו יהלום מלוטש.
מאז עזבתי את העיר, הפסקתי להגיע כמנהגי למאפיה שהכי אהבתי בעיר , שם עבד יקיר.
הפייסבוק הביא אותי אל תמונות שהפתיעו,יקיר בכסא גלגלים, הלם מוחלט.
חייבת הייתי לחדש את הקשר ולשמוע ממנו.
הצניעות שלו קצת הקשתה עליי לקבל אישור לכתבה שהסברתי כי חשובה היא למנוע אולי את התאונה הבאה.
לקח לנו ימים לתאם את השיחה הזו,בין היציאות שלו,הביקורים בבית הכנסת לבין השעות שלי.
לבסוף אני שואלת בסקרנות, מתי? איך זה קרה?

התאונה התרחשה בשנת 2014 יקיר היה בן 28
שבת בבוקר, כמו בשאר השבתות שהיה יוצא לרכוב.
מגיל 16 התחיל יקיר לרכוב על אופנועים.
התחיל מ-50 סמ"ק ועלה לאט לאט עד ל- 1000 סמ"ק
"תמיד נזהרתי , נסעתי מוגן, עם כל הציוד הנדרש" סיפר יקיר.

יקיר בסך הכל החליק בסיבוב, לא כי השתולל, התאונה לא הייתה עם רכב.
רק שהמעקה הבטיחות דאג לשבור לו חוליה בגב, "זה מעקה מוות" אומרים על כך הרבה גם נהגים אחרים.
"בשבת הזו יצאתי עם חברי שנהג את רכבו.
ירדנו לתדלק ויצאנו לכיוון תפן.
התחלנו לנסוע ויש שם סיבוב ממש חד, אני בתור רוכב חייב להשכיב את האופנוע בסיבוב , בסופו של הסיבוב באופנוע החליק, לכיוון המעקה בטיחות , שם גם נשאר והתפרק.
אני עפתי לכיוון המעקה והגב שלי פגע בעמוד האחרון. נשברה לי חולייה 6 צלעות חור בריאה הימנית וריסקתי את יד ימין
חברי הזמין מיד אמבולנס שהגיע באופן מהיר.
"רוכבים נמרחים כל שבוע מחדש על הכביש"
כל יום רוכב נהרג או נפצע קשה, אני עוקב אחרי זה בחדשות ובפייסבוק וזה פשוט מזעזע.
אבל את הצעירים כאילו זה לא מעניין...הם הוציאו רישיון וחושבים שהם כבר הכי מנוסים.
חלקם נוסעים בלי מגינים, בלי כלום.
גם הנהגים אשמים, היום רבים מהם מסמסים בזמן נהיגה ועסוקים בפון במקום בכבישים".


הפרמדיק מיד הבחין שיש ליקיר חור בריאה ועשה חור לנקז את הנוזלים, כל זה בזמן שהוא בהכרה מלאה.
הרדימו אותו והוא התעורר בבית חולים נהריה אחרי ניתוח של 6 שעות 
התעורר מעורפל.
"מיליון איש בחדר מחכים שאצא מהניתוח, צעקות , צרחות של דאגה טירוף מה לא היה שם".
 

בבית חולים נהריה שכב יקיר עשרים יום והועבר לשיקום בתל השומר שם טופל במשך ארבעה חודשים.
"לא זיהיתי אנשים בכלל, היות ואחרי הניתוח סיממו אותי בגלל הכאבים
מאות מבקרים היו לי,עשרות מידי יום ,שתמיד באו במטרה לעודד ולחזק ויצאו מאוד מחוזקים בעצמם".

"אם יש מתנה ענקית שקיבלתי בחיים האלה זה שמחת חיים מטורפת ואופטימיות שאין לאף אחד
מה שהצליח להרים אותי מהרגע הראשון אמרתי לעצמי : יקיר עברת תאונה מעכשיו רק למעלה לא תשקע בגלל זה.עם חוזק נפשי אפשר הכל.
כמה חודשים אחרי שהשתחררתי הביתה הייתה הילולה בכרמיאל של הרש"ש הקדוש רבי שלום שרעבי , שוחחנו.ומשיחה איתו הבטחתי שאני מתחיל לשמור שבת,
הוצע לי גם לעשות ספר תורה על שמי,שמי שמבין יודע שאין דבר גדול מזה להודות לה'. לפני כשבועיים הכנסנו את הספר לבית הכנסת "אור הרש"ש בכרמיאל" בדרומית במשעול חצב.
ספר תורה שלי,על שמי ,אין גדול מזה, אי אפשר להסביר במילים את מה שאני מרגיש, אין הרגשה יותר מזה שהספר תורה שלך יוצא כשאתה בבית הכנסת וקוראים בו,
הרב מברך אותי בכל פעם שהספר יוצא ואת הנפטרים הקרובים שלי שגם מצויינים בספר".

מה עם חברים? איך אתה מעביר את היום ?

אני בבית רב היום , בית כנסת , מדיי פעם בית קפה מסעדות קולנוע...הופעות בכל מיני מקומות...
יש לי חבר אחד טוב שהוא כמו אח בשבילי, החבר שהיה איתי בתאונה, חבר ילדות."