בעקבות כתבה באולפן שישי שהתקיימה בתחילת החודש החלטתי גם אני לתת מקום לילדים שלנו בכתבה.
לחיילים שעובדים קשה במשמרות ארוכות ומתישות בחום הכבד.
לשמחתי היה קל להשיג את החייל המרואיין היות והוא במקרה, גר בביתי – הבן שלי , מייקל סטון מקס.
מייקל לוחם מעברים מגוייס לאחד המחסומים המסוכנים.
מייקל לא משתף הרבה ואני גם לא העזתי לשאול, כך שחסכתי לי דאגות.
הפעם לצורך הכתבה החלטתי להתעמת עם המציאות ולהבין ממקור ראשון, איך הדברים באמת עובדים שם בידיעה שבעצם גם אחרי הכתבה,
הוא לא באמת ישתף פעולה ולא אדע הרבה יותר מטעמי ביטחון.
ואולי טוב שכך....
התפקיד אכן משמעותי ומוסכן. החיילים הלוחמים שלנו
עומדים במחסומים ופגיעים לעמוד מול אש, מול בקבוקי התבערה, או אל מול דקירות הסכין, כפי ששמענו לא אחת בחדשות על תאונות שקרו.
ובכל יום חיילי המעברים שלנו, מתייצבים שם למשימה, בלי להתלונן.
רובם הגדול בחרו בתפקיד הזה.
גם מייקל מקס שטוען שרצה שרות משמעותי ובכך הוא מרגיש שבכל רגע נתון הוא עושה משהו משמעותי, תורם למדינה בהיותו מגן על המולדת.
גם אתה מרגיש? חושב? שאתם לא מוערכים?
בהחלט! אנשים מערים רחוקות יותר שלא קרובים לסכנה. לא מודעים לכך שתודות לכל מה שאנחנו עושים במחסומים, זה לדאוג שישנו טוב בלילה.
תפקיד משמעותי בצה"ל ותודות למשימה שלנו, להגנה שלנו, לאבטחה של ימים ולילות, אנחנו מונעים את הפיגוע הבא.
וביציאה הבייתה אחת לשבועיים , יש "הסתלבטויות" של חיילים מיחידות אחרות שחושבים שאנחנו משטרה צבאית שרק נותנים דוחות, מה שכלל לא בסמכותנו.
זה מפריע לך?
"כן בוודאי" משיב לי מייקל ברצינות.
"כך היה וכך תמיד יהיה.
אבל התפקיד הזה חשוב לנו הרבה יותר ממה שזה מפריע לנו"
ואני לרגע חוזרת להיות אמא וגאה במשפט הבוגר היפה הזה של הגיבור הפרטי שלי.
אני תוהה על שעות ארוכות של משמרות, בשעות קשות של לילה, שעות בחורף קר, או בקיץ, שהשמש החמה לא מרחמת
כשהם לבושים עם אפוד קרמי שמשקלו לבד 12 קילו, לא כולל את הנשק.
מייקל משתף שמשמרת יכולה להיות שעות רבות וארוכות, וחשוב לו לציין שגם שעות המנוחה בהתאם.
והאמא שבי לא מבינה איך אפשר להישאר ולהיות מרוכז במתיחות ודריכות שכזו משמרת שלמה?
מתי השעות הכי קשות?
"כל שנייה היא קשה, אבל הוסמכנו לזאת, משתדלים ומצליחים להיות מרוכזים ובפוקוס כל השעות.
אסור לתת לשבריר שנייה של עייפות או חוסר ריכוז לחדור לתפקיד.
שמא בן מיעוטים יתקוף.
סה"כ אנחנו שומרים אחד על השני, לולא היינו מרגישים כמשפחה, אולי אז התפקיד היה קשה יותר".
אתה במגע ישיר עם בני מיעוטים , הבנו מהכתבה באולפן שישי, שרב הזמן שני הצדדים מאופקים ומשתדלים להיות מנומסים.
אבל המתח הזה קיים בכל רגע לא?
"בוודאי אבל זה גם האדרנלין שאנחנו אוהבים, במיוחד כשאנחנו נכנסים לבדוק אוטובוס".
אתה לא פוחד?
"אני לא פוחד כי אני עובד ומתנהל על פי הנהלים
באופן שלא יהיה צריך לפחד.
חודש שעבר, קיבל מייקל מקס תעודה של מצטיין מבצעי על גילויים ותפיסת מסתננים שהתחבאו, שני מתחזים.
בין השאר הם מוצאים סכינים, בלוני גז, סמים, כמויות מסחריות שאסור להעביר, מתחזים או מסתתרים בתא מטען צפוף,
בין דופן כפולה של טנדר, התפרסמה גם תמונה של בני מיעוטים מתחבאים בין תעלה של משאית.
"אנחנו חייבים להיות ערניים בכל רגע" אומר מייקל.
כל המחסומים אותו הדבר?
לא, ישנם מחסומים של רגלי, יש מחסומים לרכבים, יש מחסומים מסוכנים יותר מאחרים מפאת מיקומם.
בשבוע הבא יוצא מייקל לקורס מ"כים (קורס מפקדי כיתות) ונאחל לו בהצלחה והמשך שרות משמעותי ומוצלח.
לו ולכל משפחת צה"ל , שיחזרו הבייתה כל יום בשלום.
מכל משימה ותפקיד.
