יוסף כהן בן 44, תושב כרמיאל,הצליח לצאת ממעגל הסמים ההימורים ודרך החיים אותה הכיר, ידוע לכל כמה קשה להיגמל מהתמכרויות שכאלה ומהדרך שהובילה אותו לשבת בכמה בתי כלא בארץ במשך שנים.
יוסף כבר שלוש שנים "נקי מסמים" מנסה לשקם את עצמו, עובד בעבודות מזדמנות וקטנות, היות והוא לא כשיר לעבודה.
נמאס ולא נעים להטריד ולהכביד על ההורים הוא אומר "בחור בגילי לא צריך לגור עם אמא, ואבא חולה, עם מאה אחוז נכות.
"למה בגיל כזה אני צריך להיות נטל על משפחתי, כשיש לי זכות לקבל דירה? אני זכאי לדירה לפי כל הקריטריונים".
יוסף טוען שלא יכול להרשות לעצמו לוותר על דיור שמגיע לו.
גם אם יצטרך לגור באוהל אותו הקים ברחבת העירייה חצי שנה ויותר.
יוסי מקבל עזרה של 1170 ₪ בחודש ממשרד השיכון ואף קצבת נכות מהביטוח לאומי של 2600 שקלים, חלק מהכסף מחזיר לחובות מן העבר.
לו רק היה ניתן לו יחידת דיור בשכירות מבלי לבקש שייקים וערבים, יכול היה לנהל את מלחמתו באופן ראוי ושקט היות והיה מקבל גם סיוע של 1100 שקלים ממשרד השיכון לשכר הדירה.
אבל גם המחירים מאוד גבוהים מעל 2000 שקלים בחודש ליחידת דיור, מחיר ששילם בעבר וגם רעב ידע,
מתוך הוצאות גבוהות וכסף לאוכל שלא נשאר.
"אחרי שעברתי כל כך הרבה בחיי, בתי חולים, אשפוזים, בתי סוהר, אלחם על זכותי למקום משלי"
מגיל 14 יוסי תושב העיר כרמיאל. את המלחמה לזכות בדיור יעשה כמה זמן שיצריך מתוך האוהל.
למרות הנמלים, היתושים, הזבובים
והחום הכבד בעיקר בתוך האוהל.
כל יום מחכה לערב, ללילה בעיקר לשים את הראש כשפחות חם".
יש לו מזרן, שמיכה צידנית באוהל, לדבריו מלבד אוכל, יש לו כל שצריך לשרוד.
אתמול בשישי אחיו ארז הביא לו לאכול והעלה פוסט שלא נדאג לו ועל כן לא הגיעו אנשים.
מי שכן דאגה והגיעה לשוחח איתו, הייתה רינה גרינברג, שביקשה שיעלה למשרדה ודאגה שידבר עם עובד סוציאלי, הבטחה הייתה לטפל במקרה ולעזור.
אנחנו נאחל פתרון מהיר לבעיה ועד אז, יוסף ישמח לחברה, לתמיכה, שישבו איתו ובעיקר לאוכל, ישמח לראות כל אחד ואחת מכם עד שיגשים את חלומו, לזכות לפינה קטנה משלו.
שיחה נוספת בשבת, יוסי כבר לא הרגיש כל כך טוב, ואחות דאגה להביא לו כדורים.
מה גם שנמלים עקצו בלילה ומקווים שמישהו יהיה מוכן להגיע לרסס ולמנוע מהן ומכל החרקים להגיע גם לאוכל.
יוסי מבקש שאציין בכתבה, שלא יהיו מלחמות פוליטיות בפייסבוק על חשבון סיפורו האישי כנגד העירייה.
"אני זקוק לעזרת העירייה ומאמין בהם".
את שיחת הטלפון שלנו הוא מסיים בסיפור.
"כשהייתי קטן תמיד חילקתי את כל הממתקים שלי לחברים, לי לא נשאר, כל כך שמחתי שהם היו מאושרים שהעפתי לשמיים את ניירות הממתקים מאושר בעצמי ששימחתי אחרים"
אני אדם שמח ואופטימי מטבעי, למרות כל הקשיים, רפואיים, כלכליים ומסע חיים מפרך, אני תמיד ועדיין מחייך.
ולצערי הפעם אני זה שמבקש עזרה, תמיכה ומודה לכולם מראש.
מי שמעוניין לעזור בשתייה ובאוכל, ניתן ליצור קשר עם חברו הטוב אבנר.
0526936693
