אהרון עמנואל כבר לא איתנו 1950-2017
בנובמבר האחרון, המחלה הארורה הכניעה את אהרון עמנואל, כפי שכינו אותו אהרל'ה, בן 67 נפטר בטרם עת.
אהרון ז"ל הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, חמישה נכדים ואת הנכד השישי שכל כך חיכה לו, לא הספיק להכיר.הוא נולד חודש וחצי לאחר לכתו.
אהרון עבד 26 שנים בדלתא, תחת ניהולו של דב לאוטמן וזכה ללא מעט תעודות הצטיינות על מסירות ותפקוד בעבודה.
הכרמיאלים הכירו אותו כמאבטח בכניסה לקניון החדש.
כרמיאלים וותיקים לא שוכחים לו ילדות נהדרת ומרגשת כשעבד בחנות מכולת הראשונה בעיר של ההורים.
כמה נפלא היה עם כל הילדים והלקוחות בכלל, אובדן גדול ועמוק נפל על המשפחה וצער גדול גם על חברים ואף מכרים שלא שמעו על מותו וחיפשו אותו.
אלמנתו התקשתה לכתוב, כאילו בשורות אלה חותמת את לכתו, אבל התרגשה לשתף, לשמוע ולקרוא מרבים את אהבתם לאדם כה מיוחד.
ואלו הם דבריה: " אהרל'ה בעלי האהוב, קשה לדבר עלייך בלשון עבר, כי אתה לא.
אדם, בעל, אבא, סבא, אח.
אוהב את האנשים מכל הסוגים.
תמיד צוחק, מחייך, מצחיק, מלטף, מחבק.
אוהב את החיים. אין יום בלי הפתעות.
41 שנים מרגשות יחד, איך אפשר לתאר פרידה?
אוסף של זיכרונות מציפים, חיים טובים ונכונים ואתה כאן איתי לנצח נצחים".
חברים כותבים:
רמי רחמים לוי - "אהרון עמנואל ז"ל אח של גיסי אליהו עמנואל שכולם מכירים כג'ינג'י יבדל לחיים ארוכים, נפתר ממחלת הסרטן וסיבוכיה לפני כמה חודשים.
היה איש שתמיד חייך ותמיד שמח.
כשהיינו ילדים קטנים והוא החביא את האפיקומן חילק מתנות לכל ילדי המשפחה המורחבת.
אהבתי אותך אהרון יהי זכרך ברוך."
דפנה גיל- "עצוב כל כך - איזה איש נעים הליכות, תמיד עם חיוך ועיניים טובות... יהי זכרו ברוך."
לביאה שלו- "אהרון ז״ל היה מהאנשים השקטים, החרוצים, עם עיניים טובות ולב רחב .לאורך השנים, בכל פעם שפגשתי אותו עצרנו לרגע ושוחחנו על בני המשפחה, על הבריאות וכו׳.
תמיד היה מאיר פנים ועם חיוך. יהי זכרו של אהרון ברוך."
זהבה מלול- "בשנת 1968 זו המכולת הראשונה בה ערכתי קניות ואהרון ואמו לאה ניהלו את החנות בחיוך וקבלת פנים נעימה יהיי זכרם ברוך."
אורה פיק- "אהרון ואמו ניהלו את המכולת אחרי שאול קלמנוביץ ואשתו.
הוא ואימו היו חביבים וקיבלו כל קונה כחברים.
אהבתי ללכת למכולת ."
דודו מלול- "כתושב ותיק, כילד היינו קונים אצלו במכולת בטיילת אדם נפלא.
שנים לא ראיתי אותו, יום אחד ישבתי בבית קפה בשדרה ואז האדון יושב מולי ואמרתי לו אהרון אמר לי כן זה אני אמרתי וואו שנים אתה זוכר אותי אמר בטח וגם את ההורים שלך אמרתי יואווו איזה כיף להיזכר בתקופה ההיא והעברנו חוויות.
מאז מידי יום היה מגיע לשבת לקפה, סיפר על מחלתו ושהוא בטיפולים וככה כמו שהופיע פתאום לאחר שנים שלא ראיתיו ככה נעלם פתאום.
הייתי בהלם שהלך לעולמו! אדם יקר וזיכרון ילדות שלי ,יהי זכרו ברוך."
משה בן אבו- "אהרון של לאה. כך קראנו לו ...אהרון של לאה. המכולת של לאה היקרה והבן שלה אהרון היקר.
כמובן שכילד שנולד ומגיל אפס הכיר את המכולת שליד הבית יש לי המון סיפורים על החוויות מהמקום ומהאנשים המקסימים שהיו בו .
את אהרון ראיתי לא מזמן, היום מתברר לי שזה כנראה היה לפני יותר מחצי שנה שראיתיו לאחרונה, כמה עצוב לשמוע כי הלך לעולמו האיש היקר הזה.
סיפור אחד מיני רבים אני רוצה לספר, איך היינו בתור ילדים קטנים מגיעים לדלפק שהיה גבוה בהרבה מאתנו והיינו אומרים לאהרון ... אימא אמרה שתיתן לנו קרמבו והוא היה אומר לנו אז קחו, ואנחנו היינו עונים לו אז תביא לנו.
וכך כל פעם היה מתלוצץ איתנו ולבסוף היה נותן ורושם במחברת הקטנה והשמנה , אותה מחברת ששם היינו רושמים את כל הקניות שלנו לבית והקניות שהיינו על דעת עצמנו מחליטים לרשום כמובן של ממתקים ושטויות .
אהרון כמו לאה וכמו כל המשפחה תמיד היו עם סבר פנים יפות, תמיד התחשבו נתנו וחייכו לעולם , אהרון כל הזמן חייך גם כשהיה עצוב או כואב הוא חייך כל הזמן היה מחייך .
עצוב שאנו נפרדים לאט לאט מיקירנו שבנו את העיר היפה שלנו והיו נוף ילדותנו בה, אהרון של לאה היקר. יהי זכרך ברוך"
שרית משה אלנבוגן- "כל הזמן הינו מדברים שיחות חוכמה ותמיד איש נעים וחייכן, אמיתי, כנה כל הפסקה הייתי יוצאת לעשן והיינו פשוט משוחחים על החיים.
אני אז הייתי בת 26 ומאז שכבר לא בקניון תמיד הינו אומרים שלום ושואלים לשלום אחד לשני.
מחייך לבנותיי ושואל לשלומם מספר על נכדיו.
פשוט איש מקסים באמת וממש היה מצער לשמוע ותהיתי באמת למה כבר לא רואה אותו באזור הקניון שתמיד היה ממשיך לבוא לשבת ולא עצר לעצמו את החיים.
מירי גבאי- "אני זוכרת את אהרון ואימו ז"ל מהמכולת ברחוב החרוב.
תמיד טובים ואדיבים ואוהבים את הבריות.
בזמנו אהרון היה נער צעיר ואימי ז"ל תמיד אמרה שבתקופת מלחמת יום כיפור שאבא היה במלחמה אהרון ואימו אפשרו לקנות ולרשום ולעולם לא העירו תמיד באהבה ובדאגה לכולנו.
מעבר לזה אהרון תמיד היה בנוף של כרמיאל אדם טוב ומכבד.
אסתי בן אבו רוזן- "עצוב לי לשמוע! היינו קונים אצלו תמיד ו"רושמים" (שעוד הייתה מכולת ורשמנו עד סוף החודש וכשאמא שלמה תמיד הייתה מופתעת ) תמיד לפני הבית ספר עברנו ולקחנו משהו טעים יהיה זכרו ברוך."
אלי ישראלי- "ממש עצוב לי לשמוע.
אהבתי לפגוש אותו בכניסה לקניון.
איש יקר תמיד היה אופטימי, אדם צנוע ונעים הליכות, זוכר שסיפר לי על המחלה, אבל אף פעם לא התלונן ולא היה ממורמר.
אין דברים כאלה, הוא היה מהנדירים, תמיד מחייך ותמיד שמח בחלקו."
יהי זכרו ברוך.
