דשה נולדה ברוסיה עם שיתוק מוחין (CP) ומאז היא מאה אחוז נכה.
לישראל הגיעה עם משפחתה לפני 10 שנים, היישר לכרמיאל העיר שהם כולם כל כך אוהבים.
ההורים, דשה ואחיה מארק הקטן ממנה, שאת כל הדרכים החסומות לדשה אחותו הוא מכיר ויודע לחפש לה דרכים אחרות.
עם כל אהבתם לעיר, הקושי להתנייד עם כסא הגלגלים, הוא קשה מנשוא.
ומונע מדשה את מעט העצמאות שניתן לאפשר לה בנסיעה על כסא גלגלים.
בעקבות מדרגות ומדרכות גבוהות, אשר מונעות ממנה את הגישה למקומות אליהם רוצה להגיע.
היציאות מהבית מרובות הן. הן לטיפולים, לטיולים, להסעה של קייטנה, לבית הספר, לחוגים, כל יום, כמה פעמים ביום, כרוך במאמץ גדול, מסע ארוך, קשה ומייגע.
ומכוון שיש גם מדרכות לא רצופות, כמו עץ שתול על המדרכה, החוסם את הדרך , עמוד חשמל, תחנת אוטובוס, החוסמים את הדרך,
את המעבר של כיסא הגלגלים, פעם היו חוזרים על כל הדרך בחזרה. היום כבר למדו לרדת לכביש לנסיעה רצופה אך מסוכנת מאוד.
הנסיעה עם כסא הגלגלים הוא על הכביש נגד התנועה, בתקווה שרכב לא יפגע בשתיהן.
לפני כשנה וחצי התקיימה פגישה עם כבוד ראש העיר עדי אלדר , סגן ראש עיר רותם ינאי ועם מהנדס העיר.
טטיאנה מספרת כי מבינה שלא ביום אחד דברים יכולים להסתדר ובכלל הבינה כי צריך, אישורים, תוכניות, מסמכים, רישיונות, תקציבים וחיכתה בסבלנות שנה נוספת.
עד כי ראתה שלא הרחק מביתה תאגיד המים עשה תיקון בכביש, וכשסיימו לתקן את הבעיה, משום מה המדרכה הוגבהה.
בפנייתה לעירייה בפעם המי יודע כמה, טענה "העירייה" שהפעם, הדבר לא קשור אליה.
בינתיים טטיאנה רואה שהעיר ממשיכה להתפתח יפה.
כבישים חדשים,חניות ודרכים חדשות וטטיאנה לא מצליחה להבין, איך לא חושבים על גישה לאמהות עם עגלת תינוק או לכסא גלגלים ואפילו לעיוור.
היא מבקשת להתחשב בנכים. "בפרט שיש סטנדרטים" היא אומרת, "יש חוק".
מאוד מקווה שהפניה והבקשה שלה לעירייה מאפריל 2017
תקבל מענה בזמן הקרוב.
בפרט תיקון המקומות הכי חשובים לה, המקומות בהם דשה מתניידת עם כסא הגלגלים לעיתים קרובות,
או בכל יום וכמה פעמים ביום בלכתה לבית הספר, ולחוגים וזה תיקוני הכביש ליד הבית. הדרך לכיוון ההסעה.
קופת החולים ברחוב השושנים גם כן ליד הבית. שם קיימים מעברי החצייה לא מעבר לעגלה או כסא גלגלים. וליד הברכה. (בצד מסוים).
בקשה כל כך בסיסית, להרגיש כמו כולם, להרגיש חופשי, להיות עצמאים ברחוב.
לטטיאנה חשוב להדגיש שוב את אהבתה לעיר.
את אהבתה של דשה למקומות היפים. אך מקומות יפים ללא נגישות, מה הטעם היא שואלת?
ביקשנו את התייחסותו של רותם ינאי לנושא בו הוא היה מעורב.
רותם ינאי:
נושא הנגישות בכלל ופנייתה של דשה בפרט קרובים מאוד לליבי. לפני כשנתיים פגשתי את טטיאנה האם במשרדי, ראיתי תמונות ונחשפתי לנושא.
מיד קבעתי סיור משותף עם אחד ממהנדסי העיר שאחראי לנושא ביחד עם האם ועם חברת המועצה, שותפתי לאה מירוסט.
סיירנו ברחבי העיר, צילמנו, חיברנו דו"ח והובטח שהנושא עובר מיד לטיפול ושכל המקומות ישופצו לרווחת תושבים שצריכים נגישות בטוחה ברחבי העיר.
לצערי, למרות בקשות חוזרות ונשנות, הדבר לא קרה. כאמור, הנושא קרוב מאוד לליבי, אעלה אותו שוב הפעם במועצת העיר הקרובה ובנוסף,
כראש העיר בכוונתי להעלות את נושא הנגישות לסדר עדיפות גבוה ולטפל בו ביסודיות, במקצועיות וברגישות הראויים.
