מכונית אחרת תעשה זאת, היא חושבת לעצמה. מישהו בטח יעצור ויציל אותו. ואז היא מדמיינת איך המכונית הזאת דורסת אותו והשיריון היפה שלו נסדק לרסיסים תחת גלגליה. היא מרגיעה את עצמה שלא קרה כלום, זה בסך הכל צב. שלא ינסה לחצות ככה כבישים. שילמד שיש מעבר חצייה. באותו ערב כשהיא חוזרת הביתה באותו כביש, היא שוכחת לגמרי מהצב. אחר כך נזכרת בו שוב. היא מבטיחה לעצמה שלמחרת כשהיא תעבור שם, היא תחפש אחריו. אולי הוא יעמוד בצידי הכביש ויחכה לה כדי לספר לה מה עבר על המסכן... היא מרגישה אשמה. ביום למחרת היא עוברת באותה נקודה ולא עושה דבר. שוכחת שוב ושוב. רק אחרי כמה ימים היא נזכרת, מאיטה את הקצב ומביטה על הכביש. כלום. הדימוי של הצב חוצה את הכביש אינו עוזב אותה. היא תוהה למה לא עצרה. הרי יכלה לעשות זאת. מנסה לשחזר את הרגע הזה במוחה שוב ושוב אבל הפעם עם טוויסט בעלילה. הפעם היא עוצרת ועושה את הדבר הנכון. רק חסרה לה גלימת וונדר וומן בתוך הסרט הזה....ואז זה בא לה....היא חושבת על הרגעים שפספסה ולעולם לא יהיו עוד...על הסליחות שלא ביקשה
על הבכי שנמנע בתוך גרון חנוק
על החיוכים שרצתה לחייך ועצרה
על חלומות שהרדימה לשנת לילה עמוקה
על השירים שלא כתבה
על השלוליות בהן לא קפצה מחשש שיראו
על האישה המבוגרת שהושיטה ידה בצומת, ועל הכסף שהיה מונח בארנק
על השפלות המבט הרבות מבושה ומפחד ואלוהים יודע ממה...
על כל אותן השיחות שרצתה לדבר ולא העזה
על כך שהיא כבר לא תהיה זמרת אופרה, רקדנית בלט, חוקרת סרטן, מסעדנית, הייטקיסטית, משוררת או ממציאת מכונת זמן. לא בגלגול הזה.
היא חשבה על כל הרגעים שחלפו ולא יהיו עוד.
היא חשבה על אבא שלה... על כך שהוא לא יהיה פה לנצח ויגיע היום שבו תצטער שפיספסה אותו. ולפתע היא הרגישה שהרגע הזה הוא אחר. היא הייתה נוכחת בו ולא פספסה אותו. כל המחשבות והנקודות התחברו לה פתאום לרגע אחד צלול. היא הרימה את ראשה בגאווה והתקשרה לאביה.
ליצירת קשר עם אולגה לידר: 072-3954513
לאתר של אולגה לידר
