אי אפשר שלא להסתכל על שכנותינו הצפוניות, בני סכנין והפועל קריית שמונה, שפעם לא היו כל כך רחוקות מאתנו מקצועית. הקבוצות זכו למשקיעים, שבחרו להצעיד אותם אל עבר הטופ של הכדורגל הישראלי ואף למשחקים בינלאומיים באירופה.
היסטוריה
בסוף שנת 2008/9 התאחדו המועדונים העירוניים של צפת וכרמיאל, ובכך יכלו לשחק ביחד בליגה א'. לפני אותה העונה שיחקה הפועל כרמיאל בליגה ב', ודשדשה עם תקציב יחסית נמוך אשר לא אפשר לה להתקדם מקצועית לליגה בכירה יותר. אמנם כרמיאל כבר בילתה בעבר בליגה א', אך ירדה יחסית מהר שוב לליגה ב'. בכרמיאל ובצפת חשבו שבעזרת איחוד יגיעו למטרה משותפת עליונה יותר ביחד, ואולי יצליחו להתקדם לשלב חסר תקדים – הליגה הארצית.
בפועל בשנה הראשונה; (09/10), סיימה הקבוצה במקום התשיעי. הרגע המחונן של העונה הגיעה שהקבוצה העפילה לסיבוב ח של גביע המדינה (סיבוב אחד לפני שמינית הגמר!), שם הפסידה 3-1 במגרשה הביתי להפועל ר"ג מליגת העל החזקה ממנה בהרבה.
בשנה השנייה; (10/11) התקדמה הקבוצה רק שלוש מקומות למקום השישי, עם 11 הפסדים.
בשנה השלישית; (11/12) התרסקה הקבוצה למקום העשירי, מרחק 7 נקודות מהקו האדום. הקבוצה גם עפה מהגביע ממש מוקדם מהצפוי עם הפסד ביתי 2-1 למעלות תרשיחא בסיבוב ה'.
העונה האחרונה; (12/13) הסתיימה במקום העשירי, אך עם מרחק סכנה ממשי של 3 נקודות מהקו האדום.
השאלות העולות והמתבקשות הם לאן הולכת הקבוצה? האם האיחוד עובד? או אולי היה עדיף שהקבוצות יפעלו בנפרד? אולי בכלל עדיף להתאחד עם קבוצה רבת משאבים יותר?
לאן הולכים מכאן?
אי אפשר שלא להסתכל על שכנותינו הצפוניות, בני סכנין והפועל קריית שמונה, שפעם לא היו כל כך רחוקות מאתנו מקצועית. הקבוצות זכו למשקיעים, שבחרו להצעיד אותם אל עבר הטופ של הכדורגל הישראלי ואף למשחקים בינלאומיים באירופה.
אי אפשר שלא לקנא בבני סכנין שזכתה בגביע המדינה, רק עשור אחרי שהקבוצה דשדשה בליגות הנמוכות עם הפועל כרמיאל. סכנין שזכתה לתמיכה כלכלית ממאזן גנאים, שאסף עבורה תרומות מכל המגזר שנרתם לחזק את הקבוצה. למרות שהיא איננה בשנות זוהר, עד היום אנו רואים את העוצמה של הקבוצה בליגת העל.
וכמובן שאי אפשר לקנא בהפועל קריית שמונה שזכתה באליפות המדינה, אחרי שגם כן שנים בילתה בליגות יחסית נמוכות. רק לפני 13 שנים שיחקה הקבוצה בליגה א', אז נרכשה על ידי איש העסקים איזי שירצקי שאיחד בין קבוצות העיר, הפך אותם לאימפריה והשאר היסטוריה.
קשה להבין מדוע בכרמיאל, עיר עם 55 אלף תושבים שמזכירה כל כך את קריית שמונה בנושא הספורט, לא קם איש עסקים בעל יכולות כלכליות ומצעיד את הקבוצה למקומות מיוחדים. אדם אשר יבחר לעשות זאת, ויצליח כמובן, ייזכר בעיר כנראה לנצח כמושיע.
נקודת האור – מחלקת הנוער
מועדון הנוער העירוני בניהולם של יעקב קיסוס ודביר איפרגן, מונה מעל ל- 400 ילדים מכל קבוצות הגילאים השונות. הבעיה היא שהעמותה האחראית על הקבוצה הבוגרת אינה אותה העמותה האחראית על קבוצות הנוער. כשמציצים על הכמות המספרית של הילדים הרשומים למחלקת הילדים והנוער, מבינים כי מדובר בסיפור הצלחה. מחלקת הנוער משתפת פעולה באופן רציף עם מועדונים בחו"ל, וכבר טסה מספר פעמים להתארח בגרמניה בכדי לחוות וללמוד מהטובים ביותר. ההתנהלות שם מעוררת מחשבות כי ניתן לעשות כאן את הדברים אחרת.
ניתן אולי לקוות כי ביום בו תהייה כאן קבוצה בוגרת איכותית, אשר תשחק בליגה גבוהה ותקלוט את הילדים האלו והם לא ירצו בהכרח להגשים את חלומם במחוזות זרים. הדבר אולי יהיה אפשרי אם וכאשר יאחדו העמותות כוחות, ויגיע כבר משקיע רציני או לכל היותר ספונסר איכותי.
