הכל כל כך יפה, מקסים, ניקיון מופתי. שולחנות עם מפות שתואמות את בד הכיסאות וכריות שנותנות טאצ' שרק מישהי עם המון אהבה ליופי ואדם מסוגלת להתמקד גם בעציץ החי שמעל. הלא היא אם הבית בלנקה אלקיים, שמראה לי כמה חשוב לה שהחלונות יהיו מבריקים כמו בבית, ואני שמחה שלא ביקרה בבייתי.
בניין מקסים שאני מכירה ומביטה בו בכל פעם שאני הולכת ברגל לכיוון ביתי, העיצוב, הגינון, מבנה יפה נראה כבית מלון. לא פעם חולפות בי מחשבות על הדיירים שחיים שם, ובכל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי לבקר שם, להסיר מעליי מחשבות טורדניות על הגיל השלישי, על היחס והטיפול בו.
אני הולכת ושרה "אל תעזבני לעת זקנה".
עוד כמה צעדים ואני חושבת לעצמי שלהזדקן זוהי פריבלגייה שלא כל אחד זוכה בה, ואני רוצה בה.
חישבו מה האלטרנטיבה האחרת? אז החלטתי שאני רוצה להזדקן ולבקש בריאות.
ואני מהלכת וממשיכה לשיר "ככלות כוחי אל תעזבני....♫
יום למחרת התקשרתי למר שלומי פינקלשטיין מנהל בית האבות וביקשתי לבקר לקבוע פגישה, רק שהרצון היה חזק מידי ואני שלא יודעת לדחות סיפוקים, ביקשתי כאן ועכשיו, שלומי נענה בחיוך גדול שנשמע דרך הטלפון ותוך חצי שעה מהשיחה כבר הייתי בתוך המבנה המהודר.
ישבתי במשרדו ובסבלנות רבה סיפר לי כל מה שלא ידעתי לשאול על אף שניסיתי להכין שיעורי בית בנושא.
יצאתי ממשרדו של שלומי לסייר בבית עם אם הבית.
בית מלון כבר אמרתי? הכל כל כך יפה, מקסים, ניקיון מופתי. שולחנות עם מפות שתואמות את בד הכיסאות וכריות שנותנות טאצ' שרק מישהי עם המון אהבה ליופי ואדם מסוגלת להתמקד גם בעציץ החי שמעל.
הלא היא אם הבית בלנקה אלקיים, שמראה לי כמה חשוב לה שהחלונות יהיו מבריקים כמו בבית, ואני שמחה שלא ביקרה בבייתי.
בלנקה גם מפנה את תשומת ליבי ומדגישה כמה חשוב לה הריח הנעים שיש במסדרונות , במחלקות בחדרים, ריח נעים שיש במבנה שלא מזכיר מחלקה סיעודית עם ריחות של שתן בכל חדר ומיטה.
ואני תוך כדי פליאה, מסכימה. ואף מוקסמת ממצעים יפים שיש לדיירים בחדרים, באמת בית חם.
פגשתי חלק מקסים מצוות העובדים בעת הסיור וחלק קטן מהדיירים, שעדיין לא הלכו לישון צהריים אחרי
יציאה למרפסת שמש גדולה יפה עם נוף עוצר נשימה, שמבריאה וקצת מעייפת.
ישנם מנהלים, אחראים, אם בית, רופא ראשי, אחיות, פסיכולוג, מרפה בעיסוק, קלינאית תקשורת ושאר עובדים נוספים שדואגים לרווחתם של הקשישים.
מעבר לזה זיהיתי את הפרמטר החשוב לי ביותר!!!
שמירה על כבודם של המטופלים הקשישים שלא אחת חסרי אונים ולא תמיד יכולים לעמוד על זכויותיהם
הרפואיות והבסיסיות.
במיוחד שבמחלקה הסעודית הם אינם עצמאיים כלל ודורשים השגחה רפואית מתמדת.
הרגשה של בית.....לא מיהרתי לצאת.
המשכתי לשאול שאלות ולצלם תוך כדי שהקשבתי לתוכנית בכל יום רביעי , בה מתקיימת פעילות שירה וניגון עם סבטלנה ובוריס, חגים, מדריכת תעסוקה עם יהודית וצלר שגם היא חוגגת עשר שנים בתפקיד מאז נפתח המקום. גם את ריטה תפסתי ובהפסקה גם את לוקה ומריה במנוחה.
שלומי פינקלשטיין מנהל את המקום בשנתיים וחצי האחרונות, ואלכס פלד יושב ראש העמותה,
שמחו על בואי למרות שהיו מאוד עסוקים.
שלומי פינקלשטיין; שמח להזכיר שזכו במכרז ובקרוב תחל הבנייה של עוד שתי מחלקות, עוד שתי קומות.
כרגע הם עם מטופלי תשוש וסיעודי, שלומי נתן לי הסבר מעמיק ומקיף על המשמעות שבהגדרות, על קבלת דיירים ועל קריטריונים הנדרשים.
אני מבינה משלומי שהמקום מספק חיים נוחים יותר מאשר בדירה פרטית ומעניק שירותים בסקאלה רחבה.
ואם היו בי חששות או ספקות על המושג בית אבות, אין ספק שזו לי הייתה חוויה מתקנת.
ומיד כשיצאתי המשכתי לשיר את השיר ולסיימו ב "כל היום תפארתך".
"אילו ידעו הנעורים, אילו יכלה הזקנה".
