ד"ר פרלין שמואל – רופא הילדים שלנו, של כולנו, בשנת 1973 הגיע לכרמיאל, עולה חדש מארגנטינה. אמרו שאין בכרמיאל רופא, עוד מארגנטינה קיבלתי אישורים להגיע לעבוד.
תמיד רופא.
ד"ר פרלין שמואל – רופא הילדים שלנו,
של כולנו, בשנת 1973 הגיע לכרמיאל, עולה חדש מארגנטינה.
אמרו שאין בכרמיאל רופא, "עוד מארגנטינה קיבלתי אישורים להגיע לעבוד".
היו קשיי קליטה דיברו רק על הרופא הקודם האהוב ד"ר פז שנהרג במלחמה, דר' פרלין כמעט ועזב, מי ששכנעה אותו להישאר זאת גברת ראש העיר ציפורה ונגר ז"ל, שאמרה שמתחילים לדבר רק בשמו הטוב וד"ר פרלין נכנע לה ונשאר.
אבל עד מהרה קיבלו התושבים גם את ד"ר פרלין באהבה גדולה וזכינו כולם מסיפור האהבה הגדול מכולם, 40 שנה של נתינה, דאגה, שרות, סבלנות, ידע שלפני הרבה שנים עם פחות אמצעים ומכשירים, תהו רופאים בכירים בבתי חולים כשהפנה אליהם חולים, כמה ידע יש לרופא ואבחנה נכונה מהרופא המיוחד הזה שלנו.
כשאומרים כרמיאל, ישנם כמה וותיקי העיר שהיו מזוהים איתה, וד"ר פרלין אחד מהם, אי אפשר לדבר על כרמיאל, ושהדוקטור שגידל את כולנו לא יוזכר.
ד"ר פרלין הגיע היישר למרכז קליטה, הגיע לעזור, כשהגיע לכרמיאל היה אמבולנס אחד עם הנהג שמשון צינר שהציע לו להגיע למד"א והם ידברו עם ראש העיר בזמנו ראש העיר הראשון ברוך ונגר ז"ל ומשם נולדה לה מציאות חדשה.
"את המיטה שלי, מיטת סוכנות לקחתי למד"א ושם פתחתי קליניקה", התחלנו לעשות תורנויות שבת עם ד"ר פליטמן וקאופמן.
גם לכפר הילדים הביא מיטה, יהודית פינס, ציירת שהייתה חברה, קיבלה תרומה מגרמניה ובעזרת הכספים פתחנו קליניקה בכפר הילדים, פעמיים שלוש בשבוע היה מגיע אל הילדים במקום שיבואו אליו ויחכו בתור.
ד"ר פרלין מציין את תרומתו האדיבה לאורך שנים של מני חלווה, גם בעשייה ובגיוס כספים איתם קנו מכשירים ותרמו הרבה לאגודת אקי"ם ולאגודה למלחמה בסרטן בה הוא היה היושב ראש.
בשנת 1984 במפעל מודל בטון בכרמיאל היו שמונה עובדים שחלו בסרטן, דר' פרלין טען שזה מהחומר שהיה במפעל, כולם היו נגדי עד שהוכח שאני צודק והמפעל נסגר בשנת 92 והעובדים קיבלו פיצויים בסופו של משפט.
לפני חודשיים יצא לפנסיה ולומד להנאתו רפואה טבעית וגם רפואה של הרמב"ם.
ראיון ארוך ומתיש לשבת עם ד"ר פרלין לקפה בקניון החדש ובכל רגע אנשים מתקרבים לחבק ולשאול לשלומו.
פגישה מרגשת במיוחד הייתה עם אחות טיפת חלב, פנינה קופרמן.
"היא לימדה אותי עברית" אבל את המבטא הספרדי הכבד שייחד רק אותו, שלא ניפטר ממנו עד היום, חלק מהחן של הרופא שלנו.
ד"ר פרלין, הרופא שהיה בכל מלחמה, שנסע בכל יום כיפור לעזור עם פולקסווגן אדומה, רופא הוא תמיד רופא, 40 שנה של נתינה, דאגה ואהבה לציבור ולמטופלים, כמה אהבה הוא מקבל עד היום מהציבור כמה חיבוקים ועדיין נשאר צנוע עם חיוך אחד קטן שבורח לו לפעמים כשהוא ממש נרגש.
