בחרתי בכותרת שצעירים כנראה כבר לא יבינו, לך תסביר פתגם לילד שמאז שנולד דפדף באייפון אבל כשאנחנו מדברים על סנדלר, מקצוע שהולך ונעלם, יש בנו געגוע עם ריח של עור ודבקים, כלי עבודה מסורתיים לרב בחנות ממש קטנה, רצים אליה כשהנעל נקרעה, כשהסוליה נפלה, ותפרים שנפרמו.
בחרתי בכותרת שצעירים כנראה כבר לא יבינו, לך תסביר פתגם לילד שמאז שנולד דפדף באייפון אבל כשאנחנו מדברים על סנדלר, מקצוע שהולך ונעלם, יש בנו געגוע עם ריח של עור ודבקים, כלי עבודה מסורתיים לרב בחנות ממש קטנה, רצים אליה כשהנעל נקרעה, כשהסוליה נפלה, ותפרים שנפרמו.
רציתי מאוד לשתף אתכם בחנות לא קטנה של סנדלר צעיר עם מכשירים קצת יותר חדישים, אבל תמונה עדיין ייחודית של מקצוע שאין הרבה כמותו.
הם עלו מאוקרינה לישראל באפריל 91, היישר לכרמיאל אותה הם מאוד אוהבים, אבא עבד אצל סנדלר , מקצוע שעובר במשפחה מאב לבן ובשנת 1998 כאשר רצה בעל הבית למכור את עסק הסנדלרייה, התייעץ האבא עם ויקטור שעבד שנה אחת מאז שוחרר מהצבא ובהתייעצות משפחתית משותפת החליטו לקנות את העסק, מאז ועד היום העסק בבעלותם.
החנות הקטנה במרכז שווקים נמצאת באותה המקום, למרות שהסנדלרות היא מקצוע שהולך ונעלם, היות וכבר לא תמיד משתלם לתקן כשנעלים היום מיוצרות בייצור המוני מה שמוזיל אותן מאוד, לויקטור יש סיבה מאוד טובה לחייך כל היום, היות ועדיין קיימות נעלים איכותיות שכדאי לתקנם, יש אחרות שפשוט לבעלים יש סנטימנטים לנעלים, מלבד זה ויקטור מתקן גם תיקים ומזוודות ושמח בחלקו.
ויקטור גולנד הוא סנדלר מסוג קצת אחר, הוא לא יושב בכוך, בלי כרס וסרבל, בלי שרפרף קטן ושפם, פשוט בחור צעיר אחד מאיתנו והוא הכי הכי סנדלר אמיתי.
