החברים שלנו, השכנים, הידידים, כל אלה שלפעמים אפילו אנחנו מכירים, אלה שמחנים "רק לרגע" בחניית נכים, ולפעמים זה עשרות רכבים לאורך כל היום שבאמת מחנים "רק לרגע" מה שאומר שהחנייה של הנכים לאורך כל היום תפוסה
נכות זמנית.
אני אשתדל שהכתבה תכתב יותר ככתבה מאשר כתיבה בבלוג אישי, היות ולמרות שאני לא נוהגת להתרגז לעיתים קרובות, זו אחת התמונות שיכולה להוציא אפילו אותי משלוותי.
וזו הסיבה שאתמול בערב כבר ידעתי שזו הכתבה שתזיז את האחרות שלי שמוכנות על שולחני.
החברים שלנו, השכנים, הידידים, כל אלה שלפעמים אפילו אנחנו מכירים, אלה שמחנים "רק לרגע" בחניית נכים, ולפעמים זה עשרות רכבים לאורך כל היום שבאמת מחנים "רק לרגע" מה שאומר שהחנייה של הנכים לאורך כל היום תפוסה, במיוחד בחניות במרכז. את התמונה הזו צילמתי כעבור כמעט שעה מרגע שהנהג חנה "רק לרגע".
הם יודעים שאסור בתכלית האיסור להחנות רק לרגע! אבל הם שמים עצמם לפני החוק, לפני זכויות הנכה, לפני הכל.
נהג הטרקטורון לא חשב שבשעה שהוא מחנה יגיע רכב של נכה, שאמא של ילדה נכה תצטרך חנייה דווקא בשעה זו ולא תוכל לצאת מהרכב עם הילדה כי שתי חניות של נכים היו תפוסות, וזו בעיקר החנייה שהייתה צריכה, הגדולה יותר שהיא מיועדת רק לנכים בכסא גלגלים.
אבל מסתבר שהחנייה התאימה גם לבעל הטרקטורון שחשב שהחנייה עם השילוט שגם צבועה בצבע כחול להפליא על הכביש, מתאים גם למישהו שהוא נכה רגשית.
כל מה שהאם ביקשה זו רק נגישות ומעט יחס אוהד.
" נמאס להיתקל בחומות של אדישות ואטימות בחברה שלנו, לא די לנו המלחמות האישיות של היום יום, אז החיפוש אחרי חנייה, שמישהו החליט שנוח לחנות שם כי היא פנויה וקרובה, אז אני מחנה רחוק ועוד אחר כך יש עשרות מדרגות ללא מעלית".
כעבור שעה בדרך לרכב שלי, הגיע נכה אחר ושאל של מי הטרקטורון, עוד רגע נגע, הייתי בטוחה ברעיון שהבזיק לי והוצאתי את המצלמה מהתיק, לא עברה דקה, רץ לקראתי בחור צעיר, שאל מה אעשה עם התמונה? הוא אפילו לא חיכה לתשובה והזיז ברגע את הטרקטורון לחנייה אחרת פנויה.
הוא גרם לי להבין שכמו שיש נכים שלא נותנים למוגבלותם הפיסית לשתק את חלומם, והם משיגים את הבלתי יאומן כך יש גם אנשים בריאים שלא לאמין שלמרות שיש להם את כל הגפיים פעילים, ועוד כמה חלקים פנימיים שעובדים, מפתיעים אותי בנכותם הרגשית.
כשהנכים יוצאים מידי פעם במאבק על זכויותיהם חלק גדול מאיתנו עסוק במאבק אישי אחר שלו, אנחנו יכולים להיאבק בכל יום באנשים ללא נכות וללא רגישות שמחנים בחניית נכים, מסתבר שזה די פשוט, רק צריך להוציא מצלמה, הם תמיד "שמים עין" הם בקרבת מקום, ממש ליד, זוכרים? כי הם חונים שם "רק לרגע".
