את לי בית, את לי שורשים, את ערכים, את נוף ילדותי. את הסיבה שאני נרגשת, כותבת לך עכשיו, אהבתי.
כרמיאל.
את לי בית, את לי שורשים, את ערכים, את נוף ילדותי.
את הסיבה שאני נרגשת, כותבת לך עכשיו, אהבתי.
שתינו בנות חמישים, התחלנו ללכת יחד יד ביד בין כלניות וסלעים.
רגלים קטנות יחפות, דרכו תמיד על קוצים
ואת חיבקת, עד שצמחו גינות ודשאים, כיכרות, כבישים ועצים.
לא וויתרנו על ההתחלה הקשה, לא התפנקנו,
לא באנו בטענות או בדרישות,
פשוט אהבנו.
חגגנו את החיים, את הקושי, את המעט שהיה.
את חתיכת פלטת הקרש שמצאנו, שהצמדנו לה גלגלים והחלקנו במורד רחוב הסביונים.
שיחקנו מחנה, קלס, ארבע תחנות, פליק פלאק, גוגואים, חמש אבנים, גומי ושאר משחקים.
שיחקנו יחד גדולים וקטנים, כי לא היינו רבים.
והשמחה הייתה גדולה במיוחד בפארק ובבוסתן בחגים.
את החמישים שלי כבר מזמן רואים על הפנים,
ואת רק נראת טוב יותר, עם השנים.
הנוף המדהים שמסביב , מחבק את כל הירוק שבך, את השכונות.
הבתים, השבילים, פסלים, אנדרטאות, גנים מדרכות וספסלים.
ואין יקר יותר מהאנשים שבתוכך חיים ואלה שכבר לא איתנו, שלא נשכחים.
הבאתי לך מתנה, אלבום תמונות מאז שהיית קטנה.
תודה לצוות של הקמת העיר.
לראשוני המתיישבים, להנהגת העיר לעדי אלדר ראש העיר ולראש העיר הראשון ברוך ונגר ז"ל.
קרדיט של תמונות מקבוצת פייסבוק פעילה של איימי מקס
שנקראת : "חברים שלי מכרמיאל" אליה כל אחד מוזמן להצטרף.
