אוהבים את השפה, את הצבריות, את השחקנים המרגשים, את המציאות, את העצב והשמחה, הצחוק וההתמודדות..... בואו לצפות בחיים כפי שהם מוצגים על ידי השחקנים האהובים עלינו, לצחוק לדמוע ולהתרגש יחד.
דפוקים” הוא סיפורם של שלושה אחים אמסלם. דוד, שכולם מתחייחסים אליו בשם משפחתו, שהוגדר כדפוק עוד בילדותו, ומאז חי במוסד, בהוסטל, ועתה סוף סוף מנסה לבנות לעצמו חיים “נורמליים”. אחיו הגדול עמרם (ממרם) שומר עליו, בין היתר באיום מתמיד להחזירו להוסטל. אחיהם פנחס (פנחסי) משתחרר מהכלא, ובאין לו מקום אחר, מתנחל אצל אמסלם, ומנסה להשפיע על חייו, ולהיבנות מהם. משלימות את תמונת הנוף האנושי השכנה מלמטה, בלה המופנמת, המקווה לקשר עם אמסלם, ולולו, השכנה מלמעלה, שאמסלם משוכנע שהיא דוגמנית ומאוהב בה.
הבמאי רוני ניניו מוביל בתבונה את הסיפור הזה, על אנשי שוליים שהחיים קשים עליהם, ויש להם אשליות ושאיפות לאושר ממש כמו כל הנורמליים שהחיים מחייכים אליהם, כשהוא סומך גם על שפתו המיוחדת של המחזאי (הכותב בישראלית המשובשת באופן מסוגנן), וגם על חמשת שחקניו
על הבמה משה איבגי, שממצב את עצמו בשנים האחרונות כשחקן תיאטרון בעל נוכחות מרשימה ומיומנות מעוררת הערכה. בתפקיד המורכב בחלקו הניכר מעיוותי גוף והתנהגות הוא מצליח להפיק איכות נוגעת ללב ומרגשת. התמונה האחרונה, בה בלה ואמסלם נסחפים אחרי הקסם של השיר והסרט “שיר אשיר בגשם” היא רגע קסם בפני עצמו.
בסך הכל סיפור אנושי קטן, מצחיק ונורא עצוב.
