כותרת
> C;
1/1
עסקים בכרמיאל

אורן זכור מהגלריה המקסיקנית - בא מאהבה

כרמיאלי עסקים בכרמיאלפורסם: 07.04.14 , 08:54ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

ראיון עם אורן זכור בעלי הגלריה המקסיקנית במשגב
 

אני מגיעה אליו בערב הביתה. מיד הוא מכין לי מרטיני איכותי ומניח על השולחן ערמות של שוקולדים תוצרת חוץ. הוא מראה לי חבילה של דיסקים חדשים, עדיין בעטיפה ואומר לי לבחור איזה שבא לי. אני בוחרת באחד עם תמונה של הודי זקן, מנגן בחליל מוזר. בחירה מוצלחת, המוזיקה ממלאה את החדר בצלילים נפלאים.
אין ספק שאורן זכור יודע לארח ולפנק. זה גם המוטו שלו בגלריה המקסיקנית.
 
הרבה אנשים אומרים שלקנות בגלריה זה לא כמו לקנות במקום אחר, הוא מסביר, אנחנו מפנקים את הלקוחות שלנו.
איזה סוג של פינוק?
אי אפשר להסביר את זה, מי שרוצה להרגיש צריך לבוא ולקנות. אני נזכרת בחברה שלי, שצפיתי בה בשבת, מרוקנת את חשבון הבנק שלה בגלריה ועל פניהחיוך מאושר. המוכרת נתנה לה מתנה והמוכר נתן לה הנחה. היא נראתה כאילו שזכתה בלוטו. היא לא הפסיקה להלל את המקום כל הדרך חזרה.
ספר לי איך זה התחיל?
אחרי הצבא נסעתי לטיול בדרום אמריקה. קניתי אופנוע וחרשתי את היבשת. הייתי בצ'ילה, בוליביה, ברזיל, אקוודור, ארגנטינה, איפה שאת רוצה. כשחזרתי עבדתי שנה בתור סוכן מכירות של תיקים. ואז החלטתי שאני הולך לנסות להביא לארץ אומנות מכל מיני מקומות בעולם. לקחתי את כל מה שהיה לי, 5000 $ בקושי, ונסעתי להביא דברים מדרום אמריקה. תביני, בשנת 92' עוד לא היה פה כל השפע של היבוא משם. כשהבאתי מוצרים אתניים זה היה אחרת כולם מאד התפעלו. הבאתי כל מיני דברים מאקוודור, מפרו, מבוליביה ומקולומביה. התעסקתי בשיווק, הבאתי את המוצרים לחנויות והן מכרו אותן. היה לי מחסן, בהתחלה הוא היה בתוך הבית. היית צריכה לראות איזה בלאגן זה היה. אם היית נכנסת אלי הביתה, היית מרגישה בשוק דרום אמריקאי עמוס ומסריח משטיחים. אחר כך עברתי למכירה בירידים, כל מיני באסטות בכל מיני מקומות ואז פתחתי חנות בשנקין. אבל זה לא כל כך הלך, כי את כל הכוחות שלי השקעתי בשיווק ולא בחנות. אז החלטתי לסגור. פתחתי מחסן באזור התעשיה ברעננה, אחר כך הוא כבר היה קטן מדי, אז העברתי הכל למחסן ענק ברישפון. בשבתות אני ובבה, אישתי, היינו נוסעים לטייל המון. באחד הטיולים, הגענו לגוש שגב והתאהבנו במקום. העברתי הכל הנה והתחלתי לעבוד על להגשים את החלום שלי.
מה היה החלום?
החלום היה לפתוח גלריה מאד מיוחדת, שלא רואים בכל מקום. עם דברים מכל העולם. כשעברנו לכאן החלטתי לעשות את זה ליד הבית. ואז כולם אמרו לי שאני מטורף, כי זה לא המקום לפתוח כזאת חנות. ואני עניתי שזה כן ועשיתי מה שרציתי.
מה אתה הכי אוהב בעבודה הזאת?
להביא דברים מיוחדים ממקומות רחוקים בעולם. דברים אותנטיים ומקוריים שלא רואים הרבה.
איך מוצאים את זה?
נוסעים ומסתובבים במקומות הקטנים, בכפרים ובשווקים, אצל כל מיני אינדיאנים שעושים את האומנות שלהם. ואתה מביא רק ממקסיקו? יש הרבה דברים משם, אבל גם ממקומות אחרים בעולם כמו הודו, מרוקו, אינדונזיה ודרום אמריקה.
שמתי לב שיש לחנות עוד שם, מה זה הדרום הרחוק?
הרעיון מאחורי השם היה משחק מילים, ההפך מהמזרח הרחוק. כשעברתי למשגב פתחתי דף חדש ואז גם החלפתי את השם. רק בשלוש שנים האחרונות היבוא שלי ממקסיקו יותר מסיבי, לפני זה הרוב היה מדרום אמריקה.
נשמע שהכל הולך די פשוט וחלק לא?
מה את מדברת, זה היה איזה עשר שנים של עשייה ובניה. לאט, לאט, לפתח משהו שלקח לי מלא זמן. כל הזמן לנסוע לעוד מקום ועוד מקום, זה עבודה כל כך קשה. ימי עבודה של 14-16 שעות. קריעת ים סוף כדי לעשות משהו קטן.
מה עושים ב 16 שעות כאלה?
כשהייתי עושה את הירידים האלה זאת הייתה הפקה. לוקח ים של זמן, גם להכין וגם המכירה עצמה. הקטע הוא, שכל המוצרים האלה היום מאד נדושים, אבל ב -92-93 , זה לא היה ככה. זה היה ממש מיוחד ואנשים היו מתלהבים. היום הרבה יותר קל לנסוע ולהביא סחורה, אבל נשאר הקושי של מאיפה להביא, ואיך עושים את זה הכי טוב. החוכמה היא שילוב של מוצרים שהם גם מיוחדים וגם שימושיים.
אז איך אתה מתמודד עם התחרות?
הגלריה המיוחדת שלי עושה את זה בשבילי ומגשימה לי את החלום לעשות את הדבר הכמעט מושלם. מה כל כך מיוחד בגלריה? האוסף הנדיר של דברים, הצורה שהכל מוצג, המבנה שהושקעה המון מחשבה ועבודה להקים אותו.
יש מחיר להצלחה?
הרבה שעות עבודה.עכשיו אתה מרגיש שאתה יכול לנוח על זרי הדפנה? לא, זה הקטע, ממש לא. אי אפשר לבנות מקום כזה ולתת לו לעבוד. זאת עבודה יומיומית לדאוג לו כל הזמן, להביא דברים ולשנות. אנחנו צוות של הרבה אנשים שעובדים על זה, לא רק אני. וזה יומי, זה פשוט יומי.
מי העובדים שלך?
יש לי עובדים מדליקים, שמאד אוהבים את המקום ומשקיעים את הנשמה. הם אנשים שמתחברים למקום ולאנרגיות שלו.
אתה מגדיר את עצמך כמוצלח?
(הוא מעווה את הפרצוף) אני מגדיר את עצמי כרגיל.
מה זה הצלחה לדעתך?
 (עכשיו הוא צוחק) מישהו שעושה את מה שהוא חושב הכי טוב שיש. רואה איזשהו משהו והוא הולך עליו עד הסוף, בלי לשים לב למעצורים, מכשולים ובעיות בדרך. הוא פשוט רץ עם זה . ואם אתה עושה את זה ומאמין בזה, אתה תצליח.
טוב אז עכשיו תספר לי מה כל כך מיוחד בשרות שלכם?
הסבלנות האינסופית והמוטו שלנו, שאצלנו הלקוחות מחליטים. אצלנו קונים מהלב. אין קטע של מכירה בלחץ, הכל נעשה מבפנים, בכיף ובהרמוניה עם האווירה של המקום. אף פעם לא תקנה בגלריה משהו שאתה לא אוהב. אם אתה לא אוהב את זה אל תשאיר את זה אצלך, פשוט תחזיר ותקנה משהו אחר.
מה זאת אומרת?
אם אתה לא מתחבר לאיזה מוצר שקנית, אתה בא ומחזיר אותו. הקניה נעשית באהבה מושלמת לפריט, כי אתה רוצה אותו.
מה, אתה מחזיר כסף?
כן.
זה מאד לא מקובל בארץ, לא?
נכון, אנשים ממש מופתעים מהקטע, הם בהלם לגמרי. אבל זה גם מה שמביא את הגלריה למצב שהיא נמצאת בו ברמה מקומית וארצית. אנשים באים אלי במיוחד מכל הארץ. ולא מאמינים שהמקום מתנהל בצורה כזאת.
איזה פידבקים אתה מקבל?
יותר קל להגיד מה אני לא מקבל. זה כבר מביך אותי. אנשים נפעמים ונרגשים, חוזרים ומביאים חברים ודודים. כשהם חוזרים, זה כבר לא מה שהם ראו בפעם הקודמת, כי אנחנו מביאים עוד דברים. אפילו לקוחות קבועים שבאים לפחות 3 פעמים בשבוע, לא מאמינים לתחלופה הזאת. אנחנו כל הזמן מביאים, משנים ומחזירים.
כל הזמן אתה מוציא מהמחסנים ומחזיר?
כן, זה בדיוק החוסר שקט והאי מנוחה היומיומית.
ואיך אתה קובע מה להחזיר?
זה הסוד שלי. מה את רוצה שאני אמכור לך הכל? זה בדיוק מה שחשוב בקניה של המוצרים. לבחור מה, למה, כמה ואיך. מאיזה צורות ומאיזה חומרים.
מה עם הנחות?
שאלה קטלנית. אין הנחות. אני יבואן ולכן אני הראשון במכירה . אני משתדל לתת את המחיר הכי הוגן בשוק. אם יש טענות אנחנו שמחים לשמוע ומטפלים בכל בעיה לגופה.
איך מתייחסים אליך באיזור?
מבסוטים לאללה שהבאתי מקום כזה קרוב לבית.
הם מצפים ליחס מיוחד?
זה נושא מאד רגיש. אני לא נותן הנחות מיוחדות לתושבי הגוש, כי אצלנו כולם שווים. בגלל שבאים אלי כל כך הרבה מכל מקום, מחיפה, תל אביב, הקריות, כרמיאל, אני לא יכול להפלות. חוץ מזה אנשים באים אלי מהמרכז ואומרים שהמחירים שלי הרבה יותר נמוכים. זה עניין של נקודת התחלה. אני מתחיל נמוך וקשה לרדת יותר מזה.
מה הקשיים של עסק כזה? פחד מהשקעה מטורפת, שאתה לא יודע מה יהיו התוצאות שלה. ההשקעה שלי בגלריה היא מאד גבוהה. כדי להביא כזה מבחר ושפע ולהחזיק מקום בכזה גודל, ההשקעה היא אדירה.
מה הדברים שאתה הכי אוהב?
את הכוח של המקום, ההרמוניה, האנרגיות, הריחות.
מה זה האנרגיות האלה?
מן אווירה מיוחדת שנוצרה במקום בגלל המבנה שלו וכל המוצרים והריחות.
אז מה אומרים עכשיו כל אלה שאמרו שאתה מטורף?
הם לא מדברים יותר.
איזה תכונה הכי חשובה בעינך להצלחה?
 
מה את חושבת צריך יותר בחיים מזל או שכל?
זה מזכיר לי בדיחה:
מזל ושכל הולכים ברחוב ורבים מה יותר חשוב. המזל אומר כמובן, שמזל, והשכל אומר לא, מה פתאום, הרי בלי שכל אי אפשר בכלל להצליח. וככה הם מתווכחים, עד שהם מתעייפים. המזל אומר לשכל, בו נשכב לנוח. השכל מסכים. המזל נשכב באמצע הכביש לרוחב. אומר לו השכל, מה השתגעת? ידרסו אותך. אומר המזל, ככה בא לי. הולך השכל אל האי תנועה משמאל ונשכב תחת עץ. פתאום באה מכונית במהירות 150 קמ"ש. הנהג רואה מישהו שוכב על הכביש, מסובב את ההגה שמאלה במהירות, עולה על האי תנועה והורג את השכל.
 
טיפים להצלחה ע"פ אורן זכור:
הרבה אמונה ועבודה קשה
 מחשבה מעמיקה, הרבה הגיון ולראות את הנולד.
עוד אמונה. להאמין ולא להקשיב לאנשים בצדדים.
צריך שיהיה מספיק כסף להשקעה
 אחד המרכיבים העיקריים להצלחה זה השרות שאנחנו נותנים לא רק אני אלא גם העובדים שלי. השרות והפינוק.
 
 "הצלחה גדולה היא התוצאה של שעות אינספור, אולי אפילו חודשים ושנים, של הכנה ועבודה קשה לקראת המטרה להיות מצוין במה שאתה עושה." בראיין טרייסי.
לפרטים נוספים כנסו לאתר של הגלרייה המקסיקנית

אולי יעניין אותך גם