אם מישהו בכרמיאל לא הכיר את סיון דמרי, ילידת העיר כרמיאל, הוריה ממייסדי העיר.
אם מישהו בכרמיאל לא הכיר את סיון דמרי, ילידת העיר כרמיאל, הוריה ממייסדי העיר.
הוא הכיר אותה מהבחירות האחרונות לרשות העיר, סיון לתדהמת הרבה חברים הייתה שנייה ברשימתו של משה קונינסקי, היום היא יושבת במועצת העיר.
היא רק בת 27 נשואה ואם לסהר בן השנה וחצי, והיא עורכת דין במקצועה.
אני שואלת שאלות על מיני התנדבויות בקהילה שידוע לי עליהם, כמו הרצאות כנגד אלימות, עבודה עם ניצולי שואה, בזמן שהיא מנדבת את שירותיה, אבל סיון קצת עצורה ומשיבה לי :"יהללוך חבריך ולא פיך".
היא מחשיבה עצמה כאדם מאמין (בבורא עולם), אידיאולוגי, ערכי, שורשי , מרבית חבריה הינם חברי ילדות, והיא מצהירה שהיא עדיין מחוברת בחבל הטבור לבית הוריה.
אל עריכת הדין לא הגיע במקרה, היא אדם מוסרי, רודף צדק, עקשן... מאוד רגישה מצד אחד היא מספרת לי שהיא מסוגלת לבכות בפרסומת, עד כמה וכמה כשהיא נתקלת בחוסר צדק, אבל הצד החזק שבה יודע להביא את הדברים למקומם ואת הלקוחות שלה לניצחונות שהם ראויים להם.
כאמור, סיון, גדלה והתחנכתי בכרמיאל, בתיכון "אורט כרמים". אך בסביבות גיל 15-16 - נשרה מבית הספר "
"אני לא הדמות המרדנית שעישנה או שתתה אלכוהול, לא נסעתי בטראמפים, פשוט עבדתי, אולי רציתי עצמאות, רק שבכיתה י"ב, הגעתי למסקנה הנכונה לחזור לספסל הלימודים, במקום בו לא האמינו לי, היו שליוו אותי מנטלית, חיזקו ותמכו, הכי חשוב לא ויתרו לי או עלי" והיא הצליחה לסיים את התיכון.
בזמן הבחירות, לעגו לך אנשים על שלא עשית צבא, אני רוצה לתת לך הזדמנות להשיב להם.
בין התיכון ועד לתאריך הגיוס שלה,נסעה סיון כמו הרבה מהנוער שלנו לעבוד באילת, להעביר את הזמן, רק שאחרי כמה חודשים כשחזרה לכרמיאל, חלתה סיון מאוד.
נגיף שפגע בתפקודי המערכות בגוף שלה, עקב מערכת חיסונית חלשה ביותר ועברה תקופה מאוד קשה של שנה, עד שהגוף החלים והתחזק.
באותם ימים פרץ חיידק אלים בבתי החולים, רופאים טענו פה אחד שעדיף שסיון תתרחק משם ורב האשפוז היה בביתה. התקיימו מספר וועדות רפואיות בצבא, ובסוף הוחלט שלא לגייס אותה.
את החיסרון הפכה סיון ליתרון והלכה ללמוד משפטים, בעיקר היא מספרת בשל הסיבה שחשבה שתוכל לסייע משפטית בהגנה על זכויות בעלי חיים.
"מהר מאוד הבנתי שחלומות לחוד ומציאות לחוד, וכל שאיפות ה-NSPCA , הקיימים בארצות "מפותחות" שמטרתם להגן על בעלי החיים ולעגן את זכויותיהם, עלו בתוהו עם ההבנה כי החקיקה בעניין לוקה בלשון המעטה, והאכיפה שואפת לאפס"
סיון סיימה את לימודי התואר הראשון, התמחתה במשרד בתל אביב, בדיני ואף התחילה את לימודי התואר השני במשפטים, באוניברסיטת בר אילן.
עם לא מעט טעויות, משתפת אותי סיון היו גם הישגים אישיים מרשימים.
אהבה חתונה, אמא וכל סדרי העדיפויות, פתאום משתנים להם, עם התואר אמא הנכסף.
הכל נשמע ורוד כל כך, אז למה פוליטיקה?
"בשנים האחרונות התחלתי לראות עצירה התפתחותית בעיר. פתאום דברים החלו להפריע לי. כל חבריי עזבו, מחירי הדירות זינקו לשמיים ולא הותירו יכולת לצעירי העיר לחלום על רכישה בשנים הקרובות. בכלל, מחסור בעניין לצעירי העיר ולצורכיהם מאוד העיקה עליי. יחד עם זאת, כמו המון תושבים אחרים, שקעתי באדישות. זה מה שיש חשבתי לעצמי, עד מישהו האיר את עיניי. שזה לא נכון. וצריך לעשות מעשה, אני ממש לא פוליטיקאית, פשוט זרמתי, נסחפתי עם האמת שלי וכך הצטרפתי לדרך של חברי הסיעה.
למרות שהכינו אותי לגרוע מכל,שינסו לפגוע בתדמית שלי שיכנו אותי "משתמטת" צעירונת שלא יודעת כלום מחייה ויש סיכוי שיגידו כי הורי "קנו" לי את התואר, במציאות זה כאב הרבה יותר, אי אפשר להיות מוכנים לדבר כזה שפוגעים בך ובמשפחתך ומשמיצים אנשים טובים.
קשה להיות אופוזיציה, אנחנו עובדים קשה לקדם לשנות, נפגשים עם תושבים ומעלים את שעל ליבם בפני המועצה. מקדמים נישות נוספות באמצעות וועדות בהן אנחנו חברים; לא מתעצלים, נפגשים מספר פעמים בחודש כדי להציף רעיונות ולייצר סיעור מוחות; כותבים, מבררים, נלחמים על עתיד טוב יותר.
לפעמים אני תוהה למה אני תמיד מחפשת צרות..... אבל צרות יש כנראה בכל מקום, והעיר באמת חשובה לי".
