כותרת
> C;
1/1
אורח חיים

העיתונאי והסופר מנחם בן הלך לעולמו בן 71

כרמיאלי אורח חייםפורסם: 15.03.20 , 13:35ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

מנחם בן, תושב כרמיאלי לשעבר הלך לעולמו ביום שישי 13.03.2020 בבית החולים בלינסון, אחרי שלקה באוקטובר באירוע מוחי.

רבים מהכרמיאלים נחשפו והכירו את בן, אחרי שהצטרף לתכנית הריאליטי לבית "האח הגדול" בשנת 2009 של ה- וי.איי.פי והגיע למקום השלישי, למרות ואולי בגלל המריבות עם דיירי הבית.

בשנת 2014 שוב נכנס לבית "האח הגדול" שוב עקבנו אחרי האדם שדעותיו שנויות במחלוקת.

שהצליח לעורר סערות ולהתסיס את כל דיירי בית "האח הגדול" והצליח למשוך תשומת לב של הצופים, בכל רשת חברתית וציבורית בכלל.

חלק מהאמירות היו כנגד הקהילה הלהט"בית, מיותר לציין איך הצליח לעורר כעס ולא רק בקרב הקהילה, כי אם גם במשפחותיהם ואזרחים שתומכים בקהילה.

מנחם בן היה מוכשר מאוד בכתיבתו שהחלה מאז היה נער בו 12 שהחל את דרכו בכתיבה "במעריב לנוער" שנה לאחר מכן כבר הפך לכתב ובגיל 16 התפרסמו שיריו.

ב"ידיעות אחרונות" כתבו עליו : "שהוא ילד פלא של השירה והביקורת העברית".

בגיל 18 התגייס לצבא ושוחרר על רקע נפשי. הוא הצליח להשיב לעצמו את הפרופיל וסיים שרות קרבי של שלוש שנים.

הכתיבה לא הפסיקה ללוות את מנחם בן.

מעבר לכתיבת בטורי דעה, ספרות ותרבות, בתקשורת ארצית "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" במשך שנים, בן הספיק לכתוב ולהוציא לאור 17 ספרי שירה וגם ספרי ילדים ואף לקבל יותר מפעם אחת את פרס ראש הממשלה ופרס ברנשטיין לביקורת ספרותית.

משנת 2018 ועד למותו, פרסם על בסיס שבועי מאמרים "במעריב".

מנחם לא נח לרגע וגם הופיע והגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה.

בן היה נשוי פעמיים ונודע עם פרסום ספרו הרב מכר שהוצא בשנות ה- 70 רומן המכתבים החושפני " פלונטר" שעסק בגירושיו מנישואיו הראשוניים. ספרו "פלונטר" הגיע לראש רשימת רבי המכר.

למנחם בת בשם בשמת מנישואיו הראשוניים, חמישה ילדים מנישואיו השניים ובת צעירה כנרת שהייתה בת 19 כאשר שמה קץ לחייה.

בן שהיה שבור הוציא את הספר "הוי, כנרת שלי" בספר שכולו מכתבים וכתבי יד של כנרת טרם התאבדה.

ביום חמישי בלילה, נפרדנו מאדם רב מעלות, איש שיחה מעניין בנוסף להיותו כשרון סיפרותי.

אדם צבעוני שלא פחד להביע את דעתו בנחת ובשלווה בכל הזדמנות, כנגד הזרם ולפעמים גם באופן מאוד פרובוקטיבי ובעיניים פקוחות, עד נעצמו עיניו.

לווייתו נערכה באותו יום בברקן, יהי זכרו ברוך.

מתוך ראיון עם רינו צרור בחינוכית