כותרת
> C;
1/1
תרבות ופנאי

להכניס צבע לחיים רונית איציקזון פלדמן

כרמיאלי תרבות ופנאיפורסם: 26.01.21 , 07:18ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
תמונה ראשית צלם: אופיר זגוריצילום תמונות: אופיר זגורי

את רונית אני מכירה מאז התחלנו לעבוד ביחד לפני שבע שנים...

תמיד הוקסמתי מאישה חזקה ועצמאית.

מרבית האנשים יזהו אותה ויקשרו אותה לאחד מהעסקים בהם היא שותפה.

למשרד רימקס תגלית כרמיאל ומשגב או לחברת הפרסום רשת לינק עם פורטלים בצפון, בינהם כמובן פורטל "כרמיאלי" הראשון והוותיק.

רונית מצליחה לשלב את כל אלה לצד היותה רעיה לאופיר ואמא לאביב, מאיה ואלעד.

ולמרות ימים עמוסים וארוכים, הכל נראה בשליטה מלאה ואף מטלה לא נראית קשה עבורה

(למרות שהיא טוענת שזה ממש לא נכון ויש אינסוף אתגרים יום יומיים ומתישים...)

היא כמו פרפר שעף בחופשיות מפרח לפרח.

מצליחה לגעת בכולם ונהנית מהצוף שמקבלת בחזרה.

אי אפשר לכתוב על עולמה העשיר של אישה נדירה, נפש אומן, בכמה משפטים.

אבל לדעתי ניתן להבין ולהרגיש אותה בכל יצירה שלה, בכל ציור בו היא מצליחה להעביר ולהשאיר חלק ממנה עם כל משיכת מכחול, עם בחירת הצבעים שלקוחים מעולמה האישי בנושאים אליהם היא מחוברת.

מרפסת ביתה בו היא מציירת, כמו הפך לבית מלאכה של פיה או מכשפה מאגדה אחרת...

מלאת אהבה, רכות וצחוקים.

מלאת תשוקה ויצרים.

כח וניסיון חיים.

היצירות שלה נמכרות בקצב מפתיע בפרט בתקופה זו וזוכות לשבחים רבים ואהבת הקהל.

ציורים שיוסיפו לכל מקום בית, משרד, חללים, פאבים, מועדונים, צימרים, את האנרגיות הנכונות.

מתי גילית לראשונה שיש לך את הכישרון, את התשוקה לצייר?

והאם למדת לצייר ?

מאז שאני זוכרת את עצמי ציירתי ושרבטתי ,וכפי שאימי אומרת: "תמיד אחזתי צבעים בידי ". הורי עודדו אותי, רשמו אותי לכל מיני חוגי אומנות בילדותי, פרגנו והתייחסו לכל טיוטה כציור אמן. אני זוכרת אפילו שאמא שלי מסגרה ציורים פשוטים שעשיתי. בהחלט תמכו ונתנו לי המון ביטחון בעולם הזה.

בבית ספר כרמים, בחטיבה למדתי במגמת פסיכולוגיה-סוציולוגיה ובנוסף הגברתי גם במגמת ספרות וגם במגמת אומנות.

לאחר כמה שנים למדתי לימודי הנדסאית תקשורת במכללת עמק הירדן, (כיום מכללת כנרת) בין היתר היו לנו קורסים של איור, רישום, וציור...

אך שם זה הסתיים ולצערי, מאז לא הייתי במסגרת שאפשרה לי ללמוד ולצייר, להתפתח לכיוון הזה, אך התשוקה התחילה לחזור דרך אלי כשהפכתי לאמא, דרך ילדיי.

לפני כשנתיים , משה פילוסוף הבעלים של "פאן ארט" (חנות לציוד אומנות ויצירה בכרמיאל ) הקים מיזם חדשני שנקרא-"מרחב יצירה" מקום שבו ילדים ומבוגרים נכנסים לסטודיו מלא באפשרויות וצבעים ויוצרים .( מומלץ בחום! קישור) מהרגע שלקחתי את ילדי ביחד עם ילדיה של עטרה אחותי ,פרצה מתוכי תשוקה שלא כל כך ידעתי להסביר, המרחב יצירה היה עבורי משהו מעורר שהחל להוציא ממני יצירה ששנים הייתה חבויה . משה פילוסוף בעל המקום זיהה את הפוטנציאל - "ישב עליי" ועודד אותי לשבת לאייר ,לצייר ולרשום...

החל לתשאל אותי , מדוע בעצם הפסקתי ליצור..

התירוצים (שממש האמנתי בהם) לא איחרו לבוא:

"על מה אתה מדבר? אין לי זמן! עסקים, ילדים, בית..."

לפתע שמתי לב שכל שבוע חיכיתי לקחת את ילדי ואחייני למרחב יצירה ולהישאר איתם שם.. לגעת עוד קצת בצבע,בחומר, ברגש.

חזרתי להרגיש את האהבה והתשוקה ליצירה ובכל זאת באמת ובתמים לא האמנתי שיש לי זמן ופנאי לזה .

אם כך מתי חזרת לצייר?

הקורונה נכנסה לעולמנו וטרפה את כל הקלפים.. כעצמאית עברתי טלטלה רצינית, פחדים, שאלות לרוב... מצאתי את עצמי בהמהלך כל הימים האלו בבית עם שלושה ילדים בגילאים וצרכים שונים

. (12.5 , 8.5 , 5 )

הדבר הטוב העיקרי שיצא לי מהחיים בצל הקורונה זו ההזדמנות לחזור לצייר. וההוכחה שהכל אפשרי, ושאם משהו עושה טוב ונעים לנפש אז אסור לוותר עליו.

איזה סגנון את מציירת?

לא יודעת אפילו כיצד להגדיר את ״הסגנון" שלי...

יודעת שכמעט כל ציור שלי חייב להיות מלא בצבע... צבעים עזים, לא ציורים מורכבים, ציורים פשוטים אבל יש אומרים עוצמתיים...

האם באמת צריך מוזה לצייר? או שאת מחליטה מתי נח לך לצייר?

שאלה טובה, פעם חשבתי שאפשר לצייר רק שיש "מוזה" היום אני יודעת שלא... ברור שיש מוזה זה דוחף יותר, אבל היום יודעת שיכולה לשבת בכל רגע של פנאי ולצייר.

עם איזה צבעים את מציירת?

מאז ומתמיד התנסתי בהמון חומרים, מרגישה הכי בנח עם צבעי אקריליק.

בדים איכותיים, כמובן צבעי עיפרון לסקיצות,

האם למחיר המכחולים שלך יש השפעה על הציור?

כשרק חזרתי לצייר בזמן הקורונה אחרי שנים של הפסקה הייתי עם מכחולים פשוטים יחסית, ברור שככל שמציירים עוד קונים ציוד יקר יותר. וכן נוח וקל יותר לצייר עם ציוד איכותי. מכחולים, בדים, צבעים, עזרים למינהם, אבל לא מחייב מייד לקנות הכל

איך ניראה החדר / הסטודיו שלך?

"הסטודיו" שלי הוא במרפסת של הבית... לשאלתך איך הוא נראה נצרף תמונה... רוב הזמן מבולגן, צבוע כולו, מלא סקיצות... מוצאת את עצמי הכי טוב בבלאגן.

האם את נותנת שמות לציורים שלך?

רק היום, כהכנה לאתר העצמאי שלי שעלה לאוויר התחלתי לתת שמות ולהפתעתי גם בזה יש משהו מדליק... מחבר עוד יותר לציור

האם אפשר לחכות לתערוכה שלך?

בתקופה האחרונה קבלתי שלוש הצעות לתערוכה. אחת מהן היא תערוכה שתהיה לאחר "סיום הקורונה" תערוכה של מספר אמנים שהתחילו או התעוררו בזמן קורונה והתחילו ליצור.

בנוסף קבלתי שתי הצעות שמדברות על "תערוכת יחיד" את ה30 ציורים שצריך בשביל התערוכה כבר יש צריך רק לחכות שהקורונה תהיה מאחורינו...

כאישה ואמא שעסוקה עם בית וילדים, עם עסק ויומן מלא בפגישות, איך את מוצאת את הזמן והחשק לצייר?

אענה קודם כל על שאלת החשק – החשק כבר קיים ונוכח ביום יום! גם זה כמו כל דבר בחיים קשור בהרגלים. התרגלתי שאני מציירת, שאני נוגעת בעפרונות ובצבעים ובדפים עכשיו אם יעברו כמה ימים שלא אצייר ארגיש את זה ומייד אפנה לי זמן לזה...

בכל מקרה כמו שאמרת הלוז שלי מטורף.

באופן אישי כבר מזמן הורדתי "שעות מסך" בטלויזיה...

לא רואה סדרות ותוכניות ביום יום, בהחלט נהנת מסרטים יפים שמידי פעם אופיר ואני מזמינים לנו... אבל זה לא בשיגרה היומית שלי לשבת מול הטלויזיה.

בדרך כלל מציירת כשהילדים כבר ישנים, כשיש לי שקט.

דייט עם עצמי, רק אני, הכוס יין, מוזיקה ברקע (תמיד) הקאנבסים והצבעים

הם את מתכוונת למקצע את התחום הזה?

בהחלט כן, כבר התחלתי בכל מיני קורסים וירטואלים כרגע, של חיזוק הנקודות שאני חלשה בהם – כמו רישום מדוייק, כמובן שאמשיך גם בפרונטלי כשייפתח הכל ונהיה בתקופה של "אחרי הקורונה"

האם רוח הציור שנחתה עלייך, מצליחה להשפיע על אורך חייך?

החזרה לציור ולצבע החזירה לי המון משמחת החיים, עוזרת לי להתמודד עם המשברים האובייקטיבים הקיימים,

עוזרת לי לקבל קצת שקט נפשי. קצת כמו מדיטציה עבור אנשים מסוימים.

ומשפיעה על היצירתיות שלי גם בתחומים אחרים בחיים שלי...

גם בעסק, גם בבית, בזוגיות, גם בצורה ובדרך שאני מתהלכת בעולם.

וזה בדיוק מה שאני רוצה להמליץ לכל מי שיקרא את הכתבה.

פשוט תתחילו לעשות את מה שאתם אוהבים, אל תגידו אין זמן!

תמיד יש זמן גם אם זה אומר לוותר על משהו אחר או לקום שעה או שעתיים לפני...

תמיד אומרים שחשוב להקיף את עצמנו בסביבה תומכת, מרימה,

ומעודדת, זה כל כך חשוב בעיניי!

ברוך ה זכיתי בסביבה מדהימה, מפרגנת ודוחפת שרק גדלה ומתרחבת בטוב!

בראש ובראשונה אופיר בעלי שמפרגן תמיד ועף עם כל החלומות שלי,

אחותי עטרה שדוחפת אותי קדימה...

ההורים, האחים והאחיות, הגיסים והגיסות, חברות מדהימות ומיוחדות...

כולם עודדו והכי כייף לראות את הילדים מתלהבים שאמא חזרה לצייר

ומראים בגאווה לכל החברים והחברות שלהם.

לפרטים נוספים והזמנות...

קישור לאתר של רונית - להכניס צבע לחיים

קישור לכרטיס ביקור הדיגיטלי (עדיף לפתוח מהטלפון הנייד)

רונית איציקזון פלדמן, צילום: אופיר זגורי

רונית איציקזון פלדמן, צילום: אופיר זגורי

רונית איציקזון פלדמן, צילום: אופיר זגורי

רונית איציקזון פלדמן, צילום: אופיר זגורי

רונית איציקזון פלדמן, צילום: אופיר זגורי