אימרה שבועית:
המושכלות מושגי האמת והשקר מאומתים הם. שכל האדם קצרה מהשיגם, אך להאמין במציאותם. {רבי יהושע השל ממונסריטשה}
סטטוס שבועי:
החיים זורמים ללא הפוגה, כל העוצר, נדרס. מי שאינו מתקדם, נדחק לשוליים. במהלך החיים קיים פרדוקס בלתי נשלט. את כל זמנו ואת כל יישותו מקדיש האדם למען עצמו ולמען משפחתו. אך הנה, למרבית ההפתעה, אין לו פניות נפשית כדי לחשוב מחשבות מהותיות על אודות עצמו, אשתו או ילדיו.
למי יש יכולת לעצור מירוץ זה? היכן וכיצד ימצא האדם את עצמו? הפיתרון המוכר והאהוב שהוכיח את עצמו הוא – השבת!
השבת היא מתנת משמיים המרוממת את האדם ממישור עיסוקיו הפעוטים ומקנה לו הזדמנות לראות את עצמו, לחוש את נשמתו הנצחית, לגלות את ביתו ולהכיר את בני משפחתו היכרות פנימית. קדושת השבת משכיחה מהאדם את דאגותיו ואת צרותיו, והוא לומד להתבונן על העולם במבט חדש.
ציטוט שבועי:
דמותה הרוחנית של ישראל ואיתנותה הפנימית יהוו בעתיד הגורם הראשי בביטחוננו ובמעמדנו הבינלאומי {דוד בן גוריון}
סיפור שבועי:
'פצצה מתקתקת!'
אצל רבי אליהו לופיאן זצ"ל מנהלה הרוחני של הישיבה בכפר חסידים התאכסן בחור צעיר מארה"ב שהגיע לבקר בארץ ישראל.
בלילה הראשון לפנות בוקר, התעורר הבחור ורואה את ר' אלי' עומד ליד החלון וממלמל בשקט. האורח אימץ את אוזניו והצליח לשמוע שהוא לוחש לעצמו ללא הרף את הפסוק: "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא" {דברים ז', כ"ו}.
מיהר הבחור ליטול את ידיו, ושאל את רבי אליהו לפשר מעשיו. הסביר לו המשגיח: עוד מעט אני נכנס להיכל הישיבה, וכשאני מגיע קמים לכבודי, לאחר מכן ממתינים לי בקריאת שמע ובתפילה, ואני חושש מאוד שלא אפול ח "ו ברשת הגאווה, וכבר נאמר בספר משלי {ט"ז ה'} "תועבת ה' כל גבה לב",הרי שכל גבהות הלב היא תועבת ה' כעבודה זרה ממש . לכן אני משנן לעצמי מיד בבוקר את הפסוק "ולא תביא תועבה אל ביתך", כדי לחזק את לבי שלא אפול בגאות חלילה.
שאל אותו האורח: הרי הרב כבר בא בימים ומבין היטב את מצבו, מדוע עליו לחשוש עדיין ממידת הגאוה?
ענה לו הרב: תאר לעצמך שבחדר זה מונחת פצצה שעלולה להתפוצץ בכל רגע, ואף שחלפו עשרות שנים ,ובמשך כל הזמן הזה היא לא התפוצצה, כבר עברו על ידה אנשים רבים ולא ניזוקו, האם יש בזה כדי לצמצם את הסכנה ולו במשהו? ברור שלא! כן הוא הדבר לגבי מידת הגאוה. גם אם חלפו עשרות שנים שבהם עלה בידינו להנצל ממנה , עדיין הסכנה בעינה עומדת. {מתוך ילקוט מאיש לרעהו}
פרשה שבועית:
פרשת תולדות / 'תגובה מידתית...'
"ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה: שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו" {בראשית כ"ה, כ"ב-כ"ג}.
עוד בימי הריונה קלטה רבקה את המתרחש בקרבה, ופנתה לברר את המשמעות הרוחנית של התגוששות זו שבמעיה.
שני גויים, שתי יישויות קוטביות, מספירות רוחניות נוגדות, מבשרות את לידתן של שתי תרבויות שתיאבקנה לעולם זו בזו על הבכורה בעולם.
יעקב הוא הראוי לרשת את אביו יצחק. הוא יישא בגאון את לפיד האמונה של אברהם. לו מגיעות הברכות שירש יצחק מאביו. לו, ולא לעשיו אחיו שהוא: "איש יודע ציד, איש שדה" {שם, כ"ז}.
והנה, למרות אהדה זו, ועל אף שלאחר שהכיר בטעותו, העניק יצחק את הברכות ליעקב במודע ובדעה צלולה, בהכריזו: "גם ברוך יהיה" {שם כ"ז, ל"ג}, מבקרת התורה את עצם ההערמה.
אם נעקוב אחר מנוסת יעקב לפדן ארם, שאליה נמלט מפני שנאת אחיו המרומה, נגלה שמעשה המירמה שביצע בכורח הנסיבות היה לו למכשול. המעשה רדף אחריו במשך שנים, בלי לתת לו מנוח. היו אלו שנים שלימדוהו שאין הצדק האלוקי מוחק עוול. גם אם המטרה חשובה וצודקת, גם אם הדרך להגיע אליה כופה מעשה עוול לזולת - חייב עוול זה להתכפר.
ליעקב הגיעו הברכות, אין ספק בכך. אולם, יש מחיר לדמעותיו ולכאבו של עשיו הנפגע.
משום כך, חייב היה יעקב לחוש על בשרו את טעמה המר של המירמה. על כן, כשהטיח בפני חותנו לבן: "למה רימיתני" {שם כ"ט, כ"ה}, עלה בלבו מעשה נטילת הברכות שאבק רמאות דבק בה. כמו כן, הזכירה לו תשובתו של חותנו את העבר בבית אביו: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" {שם כ"ט, כ"ו}, כשההדגשה היא על 'מקומנו'. במקומנו אין מקדימים את הצעיר לפני הבכור, בניגוד למקובל, כנראה, במקומכם.
אז טעם יעקב לראשונה את כל הטעמים המרירים שחש עשיו כשנלקחו ממנו הברכות מתחת לאפו. יעקב שילם בעד הערמה זו בשנות חיים ארוכות שהיה כלוא בסד המירמה. עשרים שנה שהה בבית לבן שהערים עליו פעם אחר פעם, והחליף את משכורתו 'עשרת מונים'. עם הצדיק הנבחר מדקדק האלוקים יותר מאשר עם האדם הפשוט.
זו תכונתה של 'מידה כנגד מידה' הפועלת בעולם. אין רצונה להעניש. מטרתה לחנך, להבהיר לאדם באמצעות ההתנסות האישית, מה גרם במעשיו. היא יוצרת למענו סיטואציה שבה יחווה אותה חוויה מרירה שהנחיל לחברו. כך יקלוט ויבין את עומק העוול שגרם. כך יגיע לחרטת אמת גם על הסטייה המוסרית הקטנה ביותר.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק – 'פרשה ופשרה'}
חודש טוב – שבת שלום – יהונתן גרילק
