כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

נשנושבועי - פרשת בלק

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 02.07.20 , 10:05ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

אימרה שבועית:
איזהו עשיר - השמח בחלקו {פרקי אבות ד' א'}.

סטטוס שבועי:
הוגי הציונות חשבו על פתרון לבעיות האנטישמיות בדמות של 'בית לאומי לעם היהודי'. באופן זה, יתקבל העם היהודי למשפחת העמים. כדי להשיג הכרה יש צורך ב'נורמליזציה' מלאה של חיי היהודי, ולשם כך יש להקים מדינה עצמאית.
ההנחה הרווחת הייתה: אומה מקבלת אומה, ואין אומה מקבלת בודדים. כאשר נהיה אומה ריבונית, בעלת מדינה עצמאית, נהפוך לעם ככל העמים. גם לנו יהיו קרקע, דגל ולאום, לא נהיה עוד עם נרדף שמחפש מנוח לכף רגלו, וממילא תעלם שנאת הגויים מאליה.
לצערנו שנאת ישראל לא שככה. האנטישמיות 'עלתה' ארצה יחד עם התנועה הציונית, ומשנת 1948 ואילך – הופנתה האנטישמיות, בעוצמה רבה לעבר מדינת ישראל ולתושביה.

ציטוט שבועי:
אם יש בחיי העם, משהו קדוש ועמוק מאד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות - האם יהא זה ראוי ומוסרי להתנכר לו?! {שמעון פרס}

סיפור שבועי:

'מענק לנאנק'

בתקופת המנדט הבריטי, חי בירושלים הרב שלמה גולדמן זצ"ל, הרבי מזוועיל.
ביתו היה פתוח לרווחה, לכל מאן דבעי. באחד הימים נכנס יהודי מבני ירושלים של אז, והחל לצעוק על בעל הבית כינויי גנאי וקללות.
הרבי ספג בשתיקה את חרפתו, והיסה את שאר בני הבית והנוכחים מלהגיב. לאחר שאותו 'אורח' הלך לדרכו, ביקש הרבי לברר את הכתובת של ה'מברך', ושלח לו סכום נכבד של כסף.
תמהו בני הבית והמקורבים על המחווה: רב'ה - עד כאן!
הסביר הצדיק את הנהגתו: חשבתי לעצמי, מדוע הוא כעס עלי בצורה כזו? הלא לא פגעתי בו במאומה, וגם אינני מכירו. ואז הבנתי, שככל הנראה רובץ עליו עול הפרנסה והוא במצב דחוק, והגיע לבית הרב להוציא את תסכולו מרוב עוניו ומצוקתו. אי לכך, מיד שלחתי לו מענק עבור כלכלת ביתו, ולהוציאו ממרירותו.

פרשה שבועית:

פרשת בלק / 'מדינה בבידוד'

"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" {במדבר כ"ג ט'}.

עם ישראל 'עם לבדד ישכון', לא כפרדוקס, אלא, אולי כטבע היחיד האמיתי בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן.
מעל פסגת אחד מהרי מואב עמד בלעם שתום העין, המום ומשתאה. הברק האלוקי פגע בלב אנטישמי זה והאיר בו לרגע בהארת פתאום, את משמעותו האמיתית של עם ישראל. באותה שעה, צעדו בסך לנגד עיני רוחו, כל דורותיו של עם ישראל.
הוא קלט את המראות והבין את משמעותם. לפתע תש כוחו. הקללות שהכין לקלל את העם, נותרו בקרבו. במקומן צף הכורח לברך. המראות כפו עליו לשאת את משלו ולתאר את מהות עם ישראל כמות שהוא.

זו מפת ההיסטוריה הייחודית שלנו. היא גרמה לא אחת לרבים שלא הבינוה, אי-נוחות וסבל רב. אחרים קלטו את בשורתה, ואכן ראו בבדידות זו ברכה. אך אלה גם אלה יודעים שהם ניצבים בפני תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העמים. מעניין להתייחס אליה מנקודת התצפית של בן דורנו. הנה דבריו של הדיפלומט הישראלי ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, ד"ר יעקב הרצוג ז"ל:
לפני שנתיים (בתקופת מלחמת ששת הימים) היו כאן 15 תיאולוגים נוצריים. הם נשלחו על ידי הממשלה האמריקנית למזרח התיכון לדווח על הצד הרוחני של העמים השונים.
הם הגיעו למדינת ישראל, ועל פי דרכנו הראינו להם כל בית חרושת חדש וכל קיבוץ. הם אמרו: זה לא מעניין אותנו, גם באמריקה יש תעשיות. אנחנו באנו לבדוק מה זה אומר מבחינה היסטורית רוחנית. והזמינו אותי לשיחה איתם.
שאלתי אותם איך הם רואים את התופעה היהודית בארץ, במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים. הם אמרו שהם באמת אינם יודעים להגדיר את מה שהם רואים. אפשר שזו תופעה ניסית או משהו אחר, שאין הם יודעים להגדירו מבחינה תיאולוגית דתית. אמרתי להם: אשאל אתכם שאלה: אנו מאמינים במושג של 'עם לבדד ישכון'. מושג זה נאמר לפני 3300 שנה, מפי בלעם, גדול נביאי אומות העולם. בואו והגידו לי על איזה עם אחר בהיסטוריה נאמרה נבואה זאת? האם בהודו, בפרס או ביוון העתיקה, יש מישהו שקם ואמר על איזה עם נבואה שהוא שוכן בדד?
הם בדקו, החליפו ביניהם דעות, והחליטו שאין דבר כזה בנמצא. אמרתי: שנית, האם הנבואה הזאת התקיימה או לא? אראה לכם, עד כמה אנחנו עם לבדד ישכון. אין לנו משפחה. בכל מקום מקבלים אותנו בכבוד, אך לא לתוך המשפחה. כמדינה, אנו דומים, לכאורה, ליהודי בגולה.
לו היתה מדינת ישראל נופלת, חלילה, אין עם אחד שהיה מרגיש בכך אבידה משפחתית. אין לך עם אחר שלקיומו צריך להרהר, לא רק מה יהיה עליו במלחמה, אלא, לא פחות מזה, מה יהיה עליו בזמן שלום. כיצד יעמוד מול עשרות המיליונים. אין לך עם אחר שתלוי בקיומו בגולה, בתפוצות, והם תלויים בקיומם בו. אם כל הגולה האירית בעולם תחלוף מחר מן העולם, ברור שאירלנד תישאר. אבל מה יהיה חלילה על עם ישראל, אם היהודים בעולם לא יהיו? איך נעמוד?
הסברתי להם את הבדידות המעיקה הזאת. אמרתי להם שיש כאן פרדוקס עצום. לכאורה, אנו החברה הארעית ביותר, ולמעשה, אנו החברה הקבועה ביותר. לכאורה, אנו צועדים תמיד אל הבלתי נודע, ולמעשה אנו צועדים אל העתיד. אנו מלאים פרדוכסים. אבל אנחנו בסופו של דבר 'עם לבדד ישכון', לא כפרדוקס, אלא, אולי כטבע היחיד האמיתי בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן, ולכן תפש את מקומו מעבר לכללים המקובלים של ההיסטוריה. לכן, עם כל הארעיות, עם כל חוסר הבטחון, עם כל הספקות והפקפוקים, כל האיומים כולם מתנפצים אל הנצחיות של בית ישראל, השרוי בהשגחה ובאמונה.

אלו דבריו של מדינאי ישראלי מפוכח וריאלי, שפסוקו של בלעם שימש לו אמת מידה, גם במבוכיה הקרים והנוקשים של המדיניות הבינלאומית.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק – 'פרשה ולקחה'}

שבת שלום – יהונתן גרילק