אימרה שבועית:
התשלום הזול ביותר הוא כסף, והיקר ביותר הינו הזמן. {הרב יצחק זאב סלובייצ'יק}
סטטוס שבועי:
אמונתו של יהודי מוצאת את ביטויה בלוח השנה. על כנפי הזמן, הנושאות אותנו בדרך חיינו, חרת ה' את תורתו וציין ימים, שבועות ושנים, כמבשרי תורתו. על יסודות, אשר למראית עין הם ארעיים וחולפים.
הזמן קיים לנצח ומחיקו צומח ונולד יום. הימים באים אל בני האדם, ללא הודעה מוקדמת ומבלי שניתן יהיה לדחותם. הם ימצאו את האדם גם בתוך טירדות החיים, בתוך עליצותו, בתוך תא כלאו או על ערש חוליו. בכל מקום ימצאוהו. הם מתווים את רגשותיהם ומחשבותיהם של רבואי רבבות בני אדם בכל ארבע רוחות העולם, בלי הבדלי מקום, גיל ואופי.
הבה ניטול מתוך חיינו את כל מה שמציין אותנו כיהודים. ניטול מתוך חיי האנושות את כל מה שקיבלה מן היהדות.
ציטוט שבועי:
היהדות, הן במסורתה הקדושה והן בזכות נסיונה, מחזיקה בכלים רעיוניים שיכולים לתרום תרומה ממשית לקביעת דמותה של הציביליזציה הגלובלית המתפתחת. {מיכה אודנהיימר}
סיפור שבועי:
'בית חם...'
בילדותי העיר אותי אבא באחד הלילות, כדי שאקום ואמסור את מיטתי להלך עני שהתדפק על דלת ביתנו. ואיפה אשכב אני? – שאלתי את אבי. פרק אבא את הדלת מציריה, הטילה על גבי הקרקע, והורה לי לישון עליה. וכך הסביר לי אבא בנועם: אמש ישנת טוב ב"ה, גם מחר אי"ה תישן טוב, במיטה נוחה ומתחת לשמיכה חמה, לא יזיק לך מאומה אם תישן לילה אחד על גבי הדלת. לא כן יהודי זה – אורח עני, בלילה הקודם מי יודע אם היה לו מקום להניח את ראשו, וגם מחר בלילה אין ידוע אם ימצא לו מקום לישון – האין זה מן היושר שלפחות בלילה הנוכחי שבו נקלע לביתנו, יוכל לישון במיטה נוחה?! {הרב יוסף שלמה כהנמן מפונוביז'}
פרשה שבועית:
פרשת ראה / 'תורם לתורם'
"כי יהיה בך אביון... בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך. לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתח תפתח את ידך לו... די מחסורו אשר יחסר לו. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל... ורעה עינך באחיך האביון... נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו"{דברים ט"ו, ז'-י'} .
כאשר אדם תורם ל'אגודה למלחמה בסרטן', הוא חיזק בתרומתו את מערכות המלחמה נגד מחלה נוראה זו. יתכן שבתרומתו סייע מעט בהדברתה והעניק חיים למספר חולים. זה, כמובן, מעשה צדקה מבורך לכל הדעות. אולם, האם התחולל משהו חשוב גם במישור האישי, הפרטי? האם תרמה התרומה גם משהו לאישיות התורם?
מסתבר שכן!
התורה אינה מסתפקת בהוראת חובת העזרה לעניי העם. היא פונה בהדגשות חוזרות ונשנות, אל האדם, לבל יאמץ את לבו. היא מזהירה את העין הרעה, לבל תגרום לחטא הקמצנות, ודורשת מן היד הקפוצה שתיפתח.
מצוות צדקה אינה רק לצורך העני. מבנה חברתי זה, שבו זקוקים בני אנוש איש לרעהו, אם בצדקה ממש, אם בהלוואה או בסוגי עזרה אחרים, הוא מבנה חינוכי. הוא נוצר כדי להעניק לנו את ההזדמנות הגדולה לעצב אישיות נדיבה, פתוחה כלפי הזולת, מלאת רחמים ומאירת פנים. עיצוב זה הופקד בידי מצוות הצדקה.
לבו של האדם הוא אנוכי מטבעו. היד הקפוצה הינה תכונה אנושית מוכרת. ללא חינוך אישי מתמיד ורצוף, צרה עינו של האדם בזולת. כל אדם הוא אויבי, על פי השקפה מוטעית זו. אויב, המנסה לפגוע במרחב המחיה שלי בבית, על הכביש ובמקום העבודה.
מצוות הצדקה, במונחים של התורה, חולמת על מהפך, מהפך באדם ובחברה. היא חפצה לשנות את הלב מן היסוד, ליצור בו מודעות ורגישות, שתושג אך ורק בתרגולת מעשית, בנתינה בפועל, ולא בשיעורי אזרחות או במנשרים למיניהם. הנתינה, היא הפעולה המעצבת והמחנכת. כל נתינה ונתינה חורתת קו של חסד על לוח ליבו של האדם.
התורם ל'אגודה למלחמה בסרטן' יכול אף הוא לחוש כיצד אחרי תרומתו קרוב הוא בלבו יותר לעם ישראל, וכיצד יחד עם נופך הנדיבות שנוסף בליבו, הגורם תחושת סיפוק ושמחה, מרגיש הוא יותר שייך ושותף לכלל. זוהי ברכת מצוות הצדקה.
אין להסתפק במעשה צדקה חד פעמי. אמנם הוא ייטיב במעט את אופיו של האדם, אך לא יחולל את השינוי המיוחל. הרמת משקולות מקרית לא תעצב גוף של אתלט, האימון הרצוף והמתמיד הוא תנאי לכך. כך גם במצוות צדקה, השפעה על הלב מושגת על ידי נתינה חוזרת ונשנית.
בנוסף, כאן נולד המושג 'מתן בסתר' המחייב לשמור על כבודו של העני, בעת שמוגש לו הסיוע.
רק נתינה, היוצרת קירבה, שייכות ושותפות, ושאינה פוגעת ברגישויות אנושיות קרויה צדקה. אין לראות במילוי מחסורו החומרי של האדם את חזות הכל. החיוך וההשתתפות הן חלק ממצוה חשובה זו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק – 'פרשה ופשרה'}
שבת שלום – חודש טוב – יהונתן גרילק
