לזכרו של אגםטלפון: 052-6479793

אגם הזורע ז"ל - 07.05.2009-05.03.2017

אגם נולד למשפחתנו אחרי שנים רבות של ציפייה בתאריך 7.5.09, תינוק מתוק עם שיער שופע ופרצוף עגלגל.

הוא הכניס כל כך הרבה אור לבית, שמחת חיים, צחוק, מתיקות ובכל אחד מאיתנו השלים חסר אחר:

אלעד – סוף סוף אח גדול

אריה – אבא גאה לשני בנים

שולמית – אימא שוב

אגם הצליח למשוך תשומת לב סביבו בכל מקום שאליו הגיע כבר מגיל ינקות. הוא אהב להיות מוקף באנשים.

כשגדל גילינו ילד עם עקרונות מאוד ברורים, עקשן ועם זאת בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה שהתבטאה בעיקר בחמלה ואהבת הבריות.

לאגם היו הרבה חברים, חברים טובים {נועם, איתי, יהלי, מוריאל ולימים שגב}, ועם זאת הוא היה ילד שידע להכיל ילדים שלא היו מהילדים שמתחברים אליהם, ילדים "שונים". הוא היה מכיל מאוד למרות גילו הצעיר הוא השכיל להבין לקבל את האחר.

כשאגם הגיע לבית הספר בן צבי בשלומי הוא ממש פרח. הוא אהב ללכת לבית הספר, הוא מאוד אהב את חבריו לספסל הלימודים, את מוריו ובעיקר את המחנכת שלו – ברוריה כהן.

הוא היה מקפיד בכל בוקר לחכות לה בפתח הכיתה {למרות שידע שהוא אמור לחכות ליד מקום ישיבתו} וכשהיא היתה מגיעה הוא היה מחכה לה בחיוך כדי שלא תנזוף בו ללכת למקומו וחיכה לחיבוק של בוקר ממנה. ברוריה צפתה לו עתיד כעורך דין ממולח.

אגם למד לקרוא, הוא התאהב בקריאה ולא היה ערב לפני שינה בלי סיפור או שניים. אגם אהב מאוד חיות {בבית 3 חתולים, כלבה ואקווריום שהוא ביקש}. הוא גם אהב מאוד טיולי טבע, ים, בריכה ואת סוניק הקיפוד במיוחד {דמותו חרוטה גם על מצבתו של אגם}.

לאגם גילו את מחלת הסרטן – לוקמיה – ביום השלישי של ראש השנה 04.10.16, תחילת שנת הלימודים שלו בכיתה ב'.

הלוקמיה שלו סווגה ברף הגבוה ביותר, אנחנו התמקדו באופטימיות וזה גם מה שדאגנו לשדר לו- והוא מבחינתו נלחם כארי. אומנם היו תקופות לא פשוטות במהלך המחלה ניתוחים, טיפולים, דקירות, הרדמות, עירויים, כדורים בלי סוף שלוו בכאבים מאוד קשים שטופלו ע"י משככי כאבים חזקים.

לצד הכאבים והתחושות שליוו אותו {מכל קשת הרגשות שתחשבו עליהן} אגם חווה בתקופה הזו חוויות אחרות – הצגות, חגיגות ימי הולדת, מופעים, ביקורים {מעטים אבל משמעותיים}, חגים והמוני מתנות שהביאו לילדי המחלקה, באמת בשפע שלא ראינו אף פעם.

עוד נקודת אור בתקופה הזו הייתה המפגש בין אגם לשגב.

הם נהיו חברים ממש טובים בכמה דקות, מצאו מכנה משותף ביניהם {מסכים ומשחקי מחשב} והתחברו לחברות אמיתית.

בזכותם הכרנו אנחנו ומשפחת הרוש – ענת, אבי, נועם ושגב.

נרקמה חברות נפלאה ביני לבין ענת {גם אריה ואבי ממש התחברו}. ישבנו יחד במחלקה ודיברנו אבל מעבר לזה גם כשלא נפגשנו הקשר היה הדוק בינינו ובאחת השיחות דיברנו על איך אנחנו רוצות לעשות טוב אחרי שהילדים יעברו את המחלה ונוכל להיות פנויות לצורך העניין.

בתאריך 19.1.17 אגם מורד למחלקת טיפול נמרץ ילדים, מורדם ומונשם במצב קשה מאוד, כתוצאה מוירוס בריאות קשה מאוד. במשך חודש וחצי נלחמים על חייו ואז זיהום בכבד מכריע אותו ובתאריך 5.3.17 אגם נפטר.

אגם בחייו וגם במותו לימד אותנו דברים רבים, חיבר בינינו לבין חיים של אמונה, לימד אותנו לבחור לזקוף כל אדם לזכות ולהבין מה באמת, אבל באמת חשוב בחיים.

והנה תודה לאל שגב סיים טיפולים, כרגע הוא בשגרת מעקבים.

ענת ואני לא ויתרנו על החלום המשותף שלנו והתחלנו בהגשמת החלום צעד צעד והוא נרקם לקבוצה הזו שנקראת: "באנו לעשות שמייח"

קבוצה שהוקמה מתוך הוקרת התודה והבנת החשיבות של נתינה במחלקה כל כך רגישה ועד כמה זה נותן ולו רגע אחד חבילה של רגשות מטעינים לילד שחי חיים שהם חיים אחרים לצד המציאות שכל אחד מאיתנו מכיר, חיים שנכפו עליהם והרצון להעיר בהם דווקא את רגשות השמחה, אושר, להבין שחושבים עליהם ולא שוכחים אותם, רוצים בשמחתם באמת.

אנחנו מגייסות מתנות שנתרמות לנו מאנשים פרטיים שפותחים את ליבם, מפעלים, חברות וחנויות שתורמות ביד רחבה – אנו מגיעות למחלקה עם עוד חברות שלנו ומעניקות את המתנות לילדים ובני משפחותיהם.

אנו נשמח להמשך פתחון הלב הזה כדי להמשיך את פועלינו.

את המודעות להענקה {לאוו דווקא גשמית} קיבלתי אני מאגם שהיה לגמרי ילד של נתינה, של שיתוף וחמלה.

ואני נרגשת להמשיך את דרכו, תודה לך ילד שלי שהענקת לי את המתנה הזו!