כותרת
> C;
1/1
כרמיאל

שלוש האחיות למשפחת איציקזון

כרמיאלי כרמיאלפורסם: 17.04.19 , 11:35שם הכותב/ת: יהורם גלילי

עטרה (שהחתימה שלושה דרכונים לפני גיל 30), רונית (שתמיד חיפשה את הדרך לעצמאות), ומיכל
(שעשתה קריירה צבאית כקצינה), עושות חיל בנדל"ן ובתקשורת בצפון, ומגלות כיצד אפשר לנהל במקביל
כמה קריירות מצליחות וגם לשמור על יחסי חברות למרות חילוקי דעות. ואף מילה על כרמיאל ממנה הן מגיעות

"לא משנה באיזו עבודה תעבדו, תעשו אותה בצורה הטובה ביותר", "תהיו יצירתיות ואל תלכו עם העדר". משפטים שאביהן נהג לומר להן בילדותן מהווים השראה לאחיות איציקזון: מיכל, 43, עטרה, 41, ורונית, 37, נשואות ואימהות לשלושה ילדים כל אחת. למרות ההבדלים הניכרים באישיות וגם בצבע תלתלי השיער של כל אחת (שחור, בלונדיני וג'ינג'י), הן מצליחות להשלים זו את זו, מנהלות במקביל כמה עסקים מצליחים שבמגמת התרחבות בתחומי הנדל"ן והתקשורת בצפון, הן אימהות מוצלחות, ואפילו נהנות כמה פעמים בשנה מחופשות עם המשפחה. אז איך בדיוק הן עושות את זה, ועוד ממקום מרוחק יחסית כמו כרמיאל?

האחיות איציקזון (היום קורלנד, נידל ופלדמן) מנהלות מזה עשור עסקים בתחומי הנדל"ן, הפרסום והתקשורת. הן בעלות חברת מדיהזון הנחשבת לאחת מחברות הפרסום הגדולות בצפון ומפעילה ארבעה אתרי אינטרנט מצליחים, וגם זכייניות של משרדי תיווך של רשת בינלאומית ידועה בכרמיאל, משגב ויישובי הגליל (עטרה ורונית) ובנהריה, עכו ומעלות (מיכל). הן מודות כי "אנחנו עובדות מאוד קשה בשביל להגשים את חלומנו: להקים חברת תקשורת גדולה שתפעל מכרמיאל ותתפעל רשת פורטלים מקומיים בכל הארץ, שתכלול אפליקציה חדשנית ייחודית שפיתחנו, כרטיסי ביקור דיגיטליים ועוד" .

מהו סוד ההצלחה שלכן כנשות עסקים וכאחיות העוסקות במספר תחומים במקביל?
רונית: "הכוח שלנו זה הביחד, במיוחד כשמדובר בשותפות עם אחותי. זו לא רק הצלחה עסקית, אלא תחושת ביטחון שתמיד יש לך עם מי להתייעץ. כל אחת מאתנו מוותרת בתחום שהיא מבינה בו פחות, ולפעמים אנו מקיימות הצבעות על החלטות חשובות. יש לנו שותפים מעולים, כל אחד בתחומו, וצוות מופלא ונאמן. מאוד חשוב לנו להרחיב את פעילותנו בתחום התקשורת ולהגיע עם החברה שהקמנו לכל מקום בארץ ובעולם. כבר יש מתעניינים מצרפת במערכת הייחודית שלנו".
עטרה: "אני חושבת שיש לשלושתנו אנרגיה טובה ואמונה (ואולי גם טיפת מזל) , שילוב מנצח. לפני הכל, אנחנו משפחה ותמיד דואגות וסומכות אחת על השנייה, והאנרגיה הזו דוחפת אותנו קדימה במטרה לנסות להיות המערכת עצמה – ולא הבורג במערכת. ברגע שעסק אחד התייצב, פתחנו עסק נוסף, וכל אחד ואחת נמצא בנישה שמתאימה לו. לעבוד עם משפחה זו זכות גדולה. אני כל כך שמחה לראות את אבא שלי בכל בוקר".
מיכל: "סוד ההצלחה שלנו כאחיות טמון בכך שכל אחת שמה בצד את האגו, משלימה האחת את השנייה, ומסתכלת רק על המטרה המשותפת. אני מעריצה את אחיותיי ואת יכולותיהן ליצור הכל מאפס. כל אחת מהן מבריקה בתחומה: עטרה היא אשת מכירות ברמה הגבוהה ביותר שיש ורונית היא יזמית בנפש, והחיבור ביניהן פשוט מנצח. במשך שנים חששתי לערב עסקים עם משפחה, אבל המשפחתיות דווקא התחזקה".

סיפורן של בנות משפחת איציקזון: מיכל קורלנד, 43, עטרה איציקזון נידל, 41, ורונית איציקזון פלדמן, 37, (וישנו אחיהן הקטן אהרון איציקזון, 35, שגם עושה חיל בנדל"ן) יכול לשמש עלילה לסדרה דוקומנטרית על הצלחה בפריפריה וויתור על חיים נוחים בחו"ל לטובת התיישבות בצפון הארץ. סב המשפחה (מצד האם ), ישראל קלמן מוסקוביץ', הצליח לשרוד את מחנה העבודה והשואה ברומניה עם אשתו אתל, ושניהם עלו לישראל באניית המעפילים, שנלכדה על ידי הצבא הבריטי וכל מעפיליה נשלחו למחנה המעצר שפעל בקפריסין. אם המשפחה אתל השביעה אותו שיגור אך ורק בישראל. מכאן אהבת הארץ עברה מדור לדור.

מסע הנדודים של נח וסוניה איציקזון, הוריהן של עטרה, רונית ,מיכל ואהרון החל בטירת הכרמל. לאחר חתונתם העמיסו החתן והכלה הטריים את חפציהם המועטים על הטרנזיט המשפחתי ונסעו לערד, הסמוכה למקום עבודתו החדש של נח: הכור הגרעיני. מיכל ועטרה נולדו בערד, ואחרי כמה שנים עברה המשפחה לכרמיאל, והפעם בעקבות עבודה שקיבל אב המשפחה מהמפעל של דלתא בכרמיאל. בהמשך היה שותף נח להקמת מפעלי דלתא ברומניה, במצרים ובירדן. אחרי כמה שנות מגורים בכרמיאל, נדדה המשפחה לקצרין. זאת בעקבות הצעה שקיבל אב המשפחה לנהל מתפרה חדשה של דלתא . בעקבות סגירת המתפרה אחרי שנתיים בלבד, חזרה משפחת איציקזון לכרמיאל, אבל מסע הנדודים טרם הסתיים.

הנדודים, כפי שעטרה מתארת, היו מלאי קשיים עם התאקלמות מחדש בכל מקום, אך מפרספקטיבה של זמן היא טוענת שהמעברים הרבים סיגלו להן יכולות להתמודד עם שינויים, אנשים ומקומות שונים. כעת הגיע תורן של האחיות איציקזון לנדוד – בתחילה בארץ ובהמשך בעולם. רונית הלכה בעקבות עטרה, שעזבה את כרמיאל בגיל 18 ועד גיל 32 הספיקה לגור ולטייל במקומות רבים בעולם: ברחבי ארה"ב, אירופה, הודו, נפאל, תאילנד, קובה, מקסיקו ועוד מקומות רבים מרכז אמריקה, ועד גיל 30 הספיקה למלא שלושה דרכונים מלאים בחותמות המקומות בהן גרה וטיילה. גם בישראל לא הפסיקה להחליף כתובות מגורים: תל אביב, השרון, כפר חיים, קיבוץ האון, מנחמיה ואשדות יעקב. רשימה חלקית בלבד.

"תמיד הרגשתי צורך לנוע, כנראה מתוך חיפוש עצמי תמידי, עד שהפכתי לאמא והגיע הצורך להתיישב", מספרת עטרה שבין היתר עברה לגור בקיבוץ האון שבעמק הירדן בעקבות לימודיה לתואר ראשון בתקשורת קולנוע וטלוויזיה במכללת כנרת (בעבר עמק הירדן) . לאחר כארבע שנים היעד הראשון של עטרה היה לאס וגאס. עם סיום לימודיה האקדמיים היא נתקלה בעיתון במודעת דרושים לעבודה בחו"ל. "עשיתי מגבית מהמשפחה כדי לקנות כרטיס טיסה לכיוון אחד, ואחרי תקופה קצרה כבר יכולתי להזמין כרטיס טיסה עבורם. הבנתי שהגעתי למקום הנכון והצלחתי", היא מספרת.

רונית, שעברה גם לקיבוץ האון שבעמק הירדן אחרי שירותה הצבאי, כדי ללמוד תואר ראשון כהנדסאית תקשורת. במהלך חופשת הסמסטר טסה רונית לאנגליה כדי לעבוד יחד עם אופיר, אז החבר שלה וכיום בעלה. עטרה כבר גרה שם אחרי שעברה מווגאס ללונדון. רונית: "היה לנו כסף לגור שם בדיוק שבועיים, אבל עשיתי מספיק כסף כדי ששנינו נוכל להישאר שם". אחרי חודשיים חזרה רונית לישראל כדי להמשיך בלימודים האקדמיים, ואופיר נשאר לעבוד בלונדון עם עטרה. כך, במשך שנתיים, טסה רונית הלוך וחזור מישראל לאנגליה ובחזרה.

לאחר מכן חזרה עטרה לארץ כדי להתחתן עם בחיר ליבה אורן, ויחד עם רונית ואופיר טסו לעוד שנה נוספת בווגאס. למרות שעטרה ורונית ובני זוגן תוגמלו בנדיבות עבור עבודתם וגרו בווילה גדולה עם בריכת שחייה, רכב צמוד ועוד, טוענת עטרה שהן הרגישו תחושת זיוף, כאילו חיו בפנטזיה שאינה אמיתית, "בנוסף, כבר התחלתי להתעייף משנים רבות של נדודים בעולם. בארץ לא פשוט, אך זה הבית האהוב שלנו". רונית: "ברגע שהפכתי לאמא השתנתה לי הפרספקטיבה והיה לי חשוב מאוד להיות קרובה יותר למשפחה, לחברים ולחברות". לכן כשאביהן שאל אותן אם ירצו לחזור לארץ ולהקים עימו עסק, הן מיד נענו בחיוב.

כילדות נהנו האחיות איציקזון מבית פתוח במשך שעות רבות ביממה עבור חברותיהן ומתבשילים וממאפים, שהכינה אימן סוניה באהבה גדולה. "תמיד היה לנו בית חם ואוהב בזכות אמא שלנו, שהיא אישה מיוחדת, חכמה ואהובה". מספרות האחיות. מיכל, האחות הבכורה, הייתה מודל לחיקוי עבור אחיותיה בשל היותה תלמידה מצטיינת ושאפתנית, בכל מה שעשתה הצליחה. עטרה: "תמיד היה לנו בית חם עם בגדים ואוכל, אבל גדלנו בצניעות ארבעה אחים בלי פריבילגיות שהיו לילדים אחרים, וזה גרם לנו לעבוד מגיל צעיר. עד היום מיומנות זו של לעשות כסף מלווה כל אחת מאתנו, והכישורים החברתיים שרכשנו בזכות הורינו עוזרים לנו. רונית: "אני זוכרת את אמי תמיד אוספת ותורמת: בגדים, אוכל וכסף, למרות שלא תמיד היה. כיום אנחנו משתדלות לעזור ולתרום בכל הזדמנות, ומאמינות שתמיד צריך להביט סביב ולעזור למי שצריך".

מיכל זוכרת כיצד עבדה כבר בגיל 15 בחופשות באריזות במפעלים שניהל אביה. לפני הצבא עבדה בשני מקומות עבודה במקביל: לאחר שסיימה לעבוד בדלתא, הלכה לעבוד בבורגר ראנץ'. בזכות הכסף הרב שחסכה מהעבודות השונות הצליחה לממן לימודי רישיון נהיגה, טיסה לחו"ל ורכישת רכב פרטי. רונית התגייסה לתפקיד פקידותי בתחזוקה בחטיבת גולני, ובמהלך שירותה הצבאי שירתה ברמת הגולן, בעזה ובמקומות רבים ברחבי הארץ. רונית: "החתימו אותי לחצי שנה בקבע, והחלפתי בתפקיד את קצינת התחזוקה שלי". עטרה, שהתגייסה לפיקוד העורף, הדרימה לאילת אחרי השחרור כדי לעבוד בצוות בידור ולאחר מכן כמלצרית בבית מלון ידוע באילת. בהמשך עבדה כעיתונאית שטח בערוץ "טבע הדברים".

מיכל, שעברה קורס קצינים לוגיסטיים, החלה את שירותה הצבאי כעוזרת קצינת אספקה בחטיבה 35. היא התקדמה בסולם הדרגות ובתפקידים וניפצה פעם אחר פעם את תקרת הזכוכית של הגברים ששימשו לפניה בכל תפקיד: עוזרת קצין תחזוקה, סמ"פ מפקדה וקצינת אספקה של חטיבה 7. במהלך לימודי תואר בלוגיסטיקה ומנהל עסקים על חשבון הצבא, ילדה את בתה השנייה, ואז עברה לתפקיד הבא: קצינת התחזוקה של חה"ן 801. מיכל: "מאוד אהבתי את המערכת הצבאית ונהניתי בעיקר מתפקידי השטח: התעסוקה המבצעית, התרגילים, הליווי הלוגיסטי של החיילים והמענה עבורם ועבור המפקדים".

ההצלחות העסקיות של האחיות איציקזון בישראל החלו לפני עשר שנים. זה קרה לאחר שאב המשפחה פוטר מחברת דלתא, בה עבד בתפקיד בכיר. מיכל, שהחלה לעבוד כזכיינית של משרד תיווך נדל"ן בנהריה השייך לרשת בינלאומית, הציעה לאביה לפתוח משרד תיווך בכרמיאל. באותה תקופה החליטו רונית ועטרה לחזור הביתה לכרמיאל, למרות שנהנו מתנאי מגורים ושכר יוצאי דופן בלאס וגאס. עם חזרתן לארץ, פתחו רונית ועטרה יחד עם אביהן משרד תיווך בכרמיאל. בהמשך הצטרף אחיהן הקטן אהרון איציקזון למשרד התיווך והפך לאחד הסוכנים המובילים ברשת.

עטרה: "כשאני ובעלי רצינו להביא ילדים לעולם, פתאום נראה הגיוני שנחזור לעיר ילדותנו. זה לא היה קל בהתחלה, אבל זה המקום המושלם ביותר לחיי משפחה. מצד אחד, טיילנו וחיינו בעולם הגדול, ומצד שני בחרנו להקים משפחה ולגור קרוב להורים ולאחים. אני זוכרת את הקושי לחזור אחרי שנים רבות בחו״ל לכרמיאל. פחדתי שלא אצליח לשחזר את ההצלחה שחוויתי בחו"ל , אך כעבור זמן מה גיליתי שאפשרי להצליח בכל מקום.

רונית: "מאוד קשה לחזור לארץ אחרי שאתה כבר מסודר מבחינה כספית בחו"ל. אני באופן אישי תמיד התחלתי פרויקטים, עבודות, לימודים ולא תמיד התמדתי. בעבר ראיתי זאת ככישלון אישי, אך כיום אני מבינה שהייתי צריכה לגעת בכל כך הרבה תחומים שונים כדי להגיע ליכולות והכישורים שלי היום. המסר שלי הוא שאין סתם או מיותר ושכל בחירה והתנסות, גם אם היא זמנית, חשובה".

השינוי המקצועי של מיכל החל בגיל 30, בשיא הקריירה הצבאית, כאשר הייתה בדרגת רב סרן עם תנאים סוציאליים ושכר מעולים ושלושה ילדים קטנים בבית. "באותה תקופה גרתי במעלות, והבנתי שאני רוצה לעזוב את הצבא ולפתוח עסק חדש", היא אומרת. לאחר כמה שנים בהן עבדה כסוכנת נדל"ן במשרד מוביל בנהריה, הפכה לשותפה של מרסלו גלז, ובהמשך הקימו השניים משרדי תיווך נוספים בעכו ובמעלות.

איך אתן מצליחות לשלב בין אימהות לקריירה?
מיכל: "כשהתחלתי לעבוד בנדל"ן לפני 13 שנה, אמי לא הבינה כיצד בתה, רב סרן בצה"ל עם ילדות קטנות בבית, הפכה למתווכת שעובדת שעות רבות על עסקאות שייצאו או לא ייצאו לפועל. אחרי כמה שנים גם אבא שלי, שתי אחיותיי ואחי הצטרפו לנדל"ן. כאמא לשלוש בנות מדהימות חוויתי לא מעט ייסורי מצפון על השעות הרבות שהשקעתי ועדיין משקיעה בעבודה. אך הבנתי עם השנים שעדיף אמא מאושרת ומסופקת מאשר אמא מתוסכלת שוויתרה על הרצונות שלה עבור הילדים. השלמתי עם עניין הקריירה ואפילו נדמה לי שהענקתי השראה לבנותיי. כמובן שלא יכולתי לעשות זאת ללא אוהד בעלי, שתמיד תמך ובמקביל ניהל בעצמו עסק כמאמן נבחרת ישראל לאגרוף תאילנדי".

עטרה: "כל חיי עבדתי קשה בעבודות מאתגרות ומגוונות, ומהרגע שהפכתי לאמא חילקתי את עצמי באופן די שווה בין הקריירה לאימהות. למזלי, אני מצליחה בשעות להספיק עבודה של ימים. חשוב לי לאסוף את הילדים מבית הספר ולהיות איתם בשעות אחר הצהריים. לפעמים בשעות הערב המאוחרות אני ממשיכה לעבוד כעצמאית".

רונית: "אני שילוב של מיכל ועטרה. מאוד אוהבת לעבוד, ונוח לי להיות באזור הזה אך עם השנים הבנתי שחשוב לא לפספס את גדילת הילדים. היום אני הרבה יותר מאזנת בין הקריירה לבין המשפחה".

חשוב לשלושתן לציין שאין אמת אחת ושכל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה. "גם כילדות היינו ממש שונות: מיכל הייתה הרצינית והשקדנית, עטרה מרדה בכל מסגרת אפשרית, ורונית אמנותית ורוחנית. ובכל זאת הצלחנו כבוגרות. חשוב לגדל ילדים עם ביטחון עצמי, ללמדם להסתגל לשינויים ולמצבים חדשים, להתחבר לסוגים שונים של ילדים, לשאול שאלות ולהיות יצירתיים. ועטרה מסכמת: "כמו האלכימאים, עשינו סיבוב בכל העולם כדי לחזור לנקודה ממנה התחלנו. המסעות לימדו אותי שאפשר להסתדר בכל מקום בעולם, שכל דבר אפשרי ושכל בני האדם אותו הדבר. כמובן שההצלחה מושפעת בכמה גורמים, שלושתנו נשואות לבעלים מאוד תומכים ומפרגנים, ויש בינינו קשר משפחתי אדוק ואוהב ורצון ליצור ולהצליח".

מימין לשמאל - האחיות מיכל, עטרה ורונית ממשפחת איציקזון, צילום לילי צישנבסקי

מימין לשמאל - האחיות מיכל, עטרה ורונית ממשפחת איציקזון, צילום לילי צישנבסקי

מימין לשמאל - האחיות רונית, מיכל ועטרה ממשפחת איציקזון, צילום לילי צישנבסקי

מימין לשמאל - האחיות רונית, מיכל ועטרה ממשפחת איציקזון, צילום לילי צישנבסקי

מימין לשמאל - האחיות רונית, עטרה ומיכל ממשפחת איציקזון, צילום לילי צישנבסקי

מימין לשמאל - האחיות רונית, עטרה ומיכל ממשפחת איציקזון, צילום לילי צישנבסקי

מימין לשמאל מיכל, רונית ועטרה בילדותן, צילום מהאלבום המשפחתי

מימין לשמאל מיכל, רונית ועטרה בילדותן, צילום מהאלבום המשפחתי

עטרה נידל איציקזון בצעירותה, צילום פרטי

עטרה נידל איציקזון בצעירותה, צילום פרטי

רונית פלדמן איציקזון, צילום פרטי

רונית פלדמן איציקזון, צילום פרטי

מיכל קורלנד בצעירותה, צילום פרטי

מיכל קורלנד בצעירותה, צילום פרטי