אחרי הכל, אני מאלה שגרים שם, אוכלים על המקלדת, נרדמים על העכבר למרות כל הצלילים שמגיעים מכל הודעה.
יש גם אחרים שחיים שם, אבל תמיד דואגים לציין שהם בקושי נכנסים ולא מבינים, למה אין לך חיים?
כאחת שהספיקה בחייה לפגוש את גולדה מאיר ז"ל, כשהייתי ממש קטנטנה.
אני שמחה שאני זוכה לחיות את דור הפייסבוק, יחד איתכם.
למרות שאני בטוחה שלו גולדה מאיר ז"ל הייתה רואה מה קורה פה, היא הייתה אומרת שהיא ממש "מזועזעת" ושאלו לא חיים!
אנשים כבר לא מתקשרים פנים מול פנים, הכל סביב פוסטים וסטטוסים, מול ברכות ליום הולדת וחג.
מזהים ברחוב חברים וירטואליים ונושא השיחה שלהם הוא כמה מצחיק הסטטוס האחרון.
יש גם כאלה ששומרים טינתם , לפנים ושמות שלא אוהבים אם במציאות או דרך הכיתוב.
ובכל הזדמנות יוצרים ריבים, יורים חצים עד שאני כמעט מסוגלת לשמוע את רעש ההקשה על המקלדת.
לפעמים עצוב לדעת שאנשים פשוט יושבים כבויים מול מסך דולק.
ויש אחרים שהבדידות מקרבת אותם לעולם של כייף, קירבה מסוימת לאחרים ומרחיקה ומשכיחה צער, יש כאלה שרק פה מקבלים חיבוק ויחס אוהב, כי אחרי המקלדת קל, נוח להסתתר ומתגלה הנפש היפה, מה ששכחנו כבר מזמן שהיא בתוך הקנקן.
יש את אלו שלא מבינם עדיין מה הם עושים שם.....אבל הילדים פתחו להם כרטיס, הכניסו אותם לעולם הפייסבוק והם מנסים, וזה ממש יפה שהם מנסים,לאט לאט....לפעמים תתקלו במשפט שבא משום מקום באוויר " אנחנו בסדר מה שלום הנכדים שלכם?" הם עדיין לא הבינו היכן להשיב.
חלק מהם מודים שהתייאשו ורק תמונות המשחקים שהם משחקים, חוזרים שוב ושוב על אותו הקיר.
יש את אלה החברים שלנו שכן מבינים.
שוחים מתלהבים - אבל אין להם הרבה מה להגיד, אז כותבים משפט או מילה ומחכים לתגובות
העיקר שנדע שהם כאן, ומשום מה אחרי עשר דקות יגיע שוב משפט שלא קשור לעולם.
מכירים את אנשי הבוקר טוב? אלה שממש שמחים שהם התעוררו? שירי בוקר? תמונת שמש?
הרוחניים שבניהם ידברו על הזריחה יברכו אתכם באור, יתנו שיעור על אהבת חינם וגם איזה מסר אחד נוסף לכל אחד.
יש את האומנים שלא מפסיקים לעלות יצירות שלהם, גם אם זה בפעם המאה אותו הציור.
אתה רוצה לעשות לייק, ואתה מגלה שכבר נתת כמה שנים לפני הספירה.
יש את הרגשניים אנשים טובים באמצע הפייסבוק, תמיד עסוקים במצוות, לעזור, לקחת מפה לתת לשם.
צדיקים גמורים! גם אם את המצוות הם לא מסתירים, לפייסבוק יש כח והם מנצלים את הבמה לדאוג לכמה שיותר משפחות לשמוח ולא רק בחג, לעוד כמה ילדים לצחוק ולהתלהב מצעצוע חדש ובגד חם.
לתינוק עגלה, לאחר מיטת מעבר, מקרר לחייל בודד, בגדים רהיטים, אין סוף לנתינה ואהבה והם עושים זאת ללא כל תמורה!
דפים של חברים שמבחינתי ראויים להדגשה וכבוד, צריכים לקבל יקיריי הפייסבוק מצוקרברג ואיזה כוכב של שריף ליד שמם.
ובין כל הפוסטים המרגשים יש את אלה המתייעצים.
תמיד יש להם סטטוס ששואל שאלה, מה דעתכם חברים, מה יותר יפה?, מה יותר כדאי? איפה כדאי לקנות? בלילה הם בכלל מתלבטים איתך אם כדאי לצאת או ללכת לישון.
יש את אלה שאני שוקלת לתבוע אותם, על שבגללם אני משמינה, לא יודעת איך הם מוצאים זמן לבשל, לאפות ומעלים תמונות של אוכל, תמונות שמצליחות להקים אותי מהכסא ללכת למטבח שלי לפתוח מקרר, אונות ומגירות ולאכול כל דבר שדומה לתמונה.
יש את המטיילים, תמונות מדהימות של נופים, סלעים, מרחקים , הם מטיילים ואני מתעייפת.
יש את אנשי הפוליטיקה חלק קטן נעים השאר יותר עצבני.
יש אנשים שפשוט איכפת להם וכל יום פותחים דף מחאה, כועסים בצדק ויותר על כך שאנחנו לא זזים מאחורי מסך, מחכים שמישהו אחר יילחם בשבילנו את המלחמה על עוד מס חדש או אחר שעלה.
יש איזה גיל שמשהו קורה שם ואז מתחילים לשים תמונה ישנה, אבל תמיד יש את מי שיצעק,
ל פ ר ו פ י ל !
יש את ימי ההולדת שלא נגמרים, ואחרי כמה מאות של לייקים וברכות, הם יוצאים בסטטוס חדש של תודה על כל הברכות ושוב כולם מצטופפים בתוך הלייקים של הסטטוס.
ובין תמונות יום הולדת של הורים, ילדים ונכדים שמקשטים את הדפים בבלונים ופרחים.
יש הרבה חברים שמפזרים לייקים, כמו אבקת קסמים, תמיד מפרגנים, לא משנה למי ולמה, הלייק לא מוגבל וזה נחמד שמזכיר לך שהוא היה כאן איתך.
יש סטטוסים עצובים, קורעים וחברים עושים לייק, לפעמים אין מילים, לא יודעים איך להגיב.
הלייק מסמן, הייתי פה, קראתי...."אני איתך"
ואז תמיד תמיד יש את אלה שמגיבים.
"אני בשוק איך אנשים מסוגלים לעשות לייק על סטטוס כזה"
ויש אותנו שגם אנחנו חוטאים בתגובות של איך לא??
ואווווווו, מהממת, מדהימה, מקסימה, תמונה מעלפת, מנצחת, כמה יופי בתמונה אחת.
איזו משפחה מדהימה, חתיכי, הורס, מוזר איך אין סרגל מילים שכזה שרק נלחץ עם העכבר עליהם.
אז חברים עם כל המלחמות שלנו במדינה, מה רע לעשות לבנאדם קצת טוב על הנשמה?
יש את חברי הפייסבוק המנומסים, הם לא מכירים את החבר הפייסבוקי שפעם אחרונה שעשו לו לייק היה לפני עשרה חודשים אבל! פייסבוק מזכיר יום הולדת ואתה נחמד, לא טורח ללכת לדף אולי להבין ש....ואז אתה שולח מזל טוב עד 120 לחבר שכבר לא איתנו וברכה שמחה יתומה שם בין קיר שכולו תנחומים.
אז שרק נהיה בריאים ונמשיך להיות דביקים, מה כבר נשאר לנו בחיים, המשיכו לפרגן לאהוב ולעשות חיים משוגעים.
ועוד לילה עבר ועוד קפה של בוקר חדש.