כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

וישב - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 12.12.14 , 09:02שם הכותב/ת: נכתב על ידי יהונתן גרילק
אימרה שבועית:
מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. {רבנו בחיי}

סטטוס שבועי:

השינוי התפיסתי בין הדור הראשון בארץ המכונה דור המייסדים, ואף הדור השני לעומת בני הדור השלישי ניכר לעין כל. בעוד הדור הראשון והשני היו מונעים מאידיאולוגיה והצליחו להגדיר את יהדותם החדשה דרך דחייתה של היהדות הישנה, בני הדור השלישי שנעקרו מהלחלוחית של אותה יהדות, לא מצליחים להגיע לידי הגדרה אבסלוטית ומתאימה. הדור השלישי זקוק בדחיפות לאותה זהות יהודית שורשית, למען העם והארץ.

ציטוט שבועי:
דבקות בנכסי הרוח, שנשא העם היהודי באלפי שנות פזוריו בעולם, היו הגורם הרוחני העיקרי לתחייתו. {קדיש לוז - יו"ר הכנסת לשעבר}

סיפור שבועי:
שפה אוניברסלית...
לפני קרוב למאה שנים, גזר הממשל הפולני שעל כל רב לדעת את השפה הפולנית על בוריה. חששו הרבנים מהתערבות זו, והתאספו לטכס עצה נגד הגזירה. באסיפה הוחלט לשלוח משלחת לנשיא פולין ולבקש ממנו לבטל את הצו. למרות גילו המופלג, התנדב ה"חפץ חיים" לעמוד בראש משלחת הרבנים.
כשהציגו את ה"חפץ חיים" בפני הנשיא, כרבה הראשי של ליטא ופולין, התפלאו הנשיא ואנשיו לשמוע שאדם כה ישיש נושא תפקיד כה חשוב.
החל ה"חפץ חיים" לשאת דבריו באידיש והסביר שהיהודים הם אזרחים נאמנים, משלמים מיסים ומתפללים לשלום המלכות. זאת, כל עוד אין נוגעים ביהדותם. אם יתערבו הפולנים בענייני היהדות, תהיה להם מפלה כפי שהייתה לשאר השונאים שהתנכלו לעם בכל הדורות.
המתורגמן עמד חיוור ומפוחד, שכן חשש מאד לתרגם את הדברים כלשונם. בעודו חוכך בדעתו מה לומר, קם נשיא פולין ודרש ממנו: "אמור לי בתמצית מה בקשתו".
מיהר המתורגמן לומר כי בקשתו של הרב היא לבטל את הגזירה שעל הרבנים ללמוד פולנית.
ענה הנשיא: "שפות רבות יש בעולם, ואין בן מדינה אחת מבין את שפת בן המדינה האחרת. אך שפה אחת יש בעולם שכולם מבינים אותה והיא שפת הלב. הרב דיבר אלי בשפת הלב. אין לי צורך בתרגום. הבנתי הכול..."
ומיד חתם על הוראה לביטול הגזירה.

פרשה שבועית:
פרשת וישב / "מאחורי הקלעים"
חוטי המרקם הפלאי / פרשת וישב
"ויאמר ישראל אל יוסף: הלוא אחיך רועים בשכם... לך נא ראה את שלום אחיך" (בראשית ל"ז, י"ד).
זו היתה המטרה, אולם אחיו שינו אותה. הם נטרו לו איבה על חלומות המלכות שקיננו בליבו. הם אף קינאו בו על שאביו העדיפו על פניהם. תפסוהו ומכרוהו לאורחת ישמעאלים, והיא הורידה אותו למצרים ומכרה אותו לעבד.
כך הולידה מערבולת היחסים בין האחים את הסיפור הגדול, העמוס בכאב אנושי, ועם זאת, שזור בחוטי השגחה אלוקית.
אנו, כבני אנוש, מודעים לשליטתנו המוגבלת על תוצאות פעולתנו. אנו חשים בעליל פעם אחר פעם שתכנונינו, מעשינו ומהלכינו, אפילו המבריקים ביותר, מתנפצים אלי סלע המציאות הקשוחה מחמת גורמים וסיבות שאינם בשליטתנו. לעתים קרובות הם אף מצמיחים תוצאות הפוכות מהמטרות שהוצבו בתחילת הדרך. דברים אלו מתרחשים גם במישור האישי וגם במישור הלאומי.
ההתייחסות האנושית הנפוצה היא ההתייחסות הפטליסטית, חדורת הייאוש העמוק, הרואה בפעילות האדם בעולמו אבסורד, מעשה סיזיפוס חסר טעם, תכלית ותועלת. לדעתה, האדם כבול באזיקי נצח לגורל עיוור ומיסתורי, המשטה באדם ובמעשיו.
מולה מעמידה פרשתנו את ההשקפה היהודית. זו, המבחינה במגע ידה של ההשגחה העליונה מאחורי פרגוד המאורעות. השגחה זו טווה ממעשי בני האדם המקוטעים והחלקיים את ארג העלילה האנושית כולה, ורוקמת מהם את המטרות הגדולות של ההיסטוריה. בסופו של חשבון הן מועילות לאדם עצמו, כפרט וככלל.
כך ארע גם בפרשתנו. בעטיין של ההתרחשויות הכלולות בה (מכירת יוסף למצרים), ירדו בני ישראל לארץ זו. הם נגאלו משם לאחר גלות קשה, הוענקה להם תורה במדבר והם נחלו את ארץ ישראל. כל זה אירע למרות שגיבורי הפרשה פעלו כל אחד בהתאם לראות עיניו של אותו הרגע. יעקב, האב, דאג לשלום בניו הרועים ושלח אליהם את יוסף. האחים החליטו לשים קץ לפרשת חלומות המלכות והרחיקוהו מהארץ. והאלוקים, הצופה במאורעות, צרפם אחד לאחד כדי ליצור את התוצאה המתוכננת מראש.
פסקה אחת בפרשתנו נכתבה במיוחד כדי להדגיש נקודה זו.
בין הפסוקים המספרים על יציאתו של יוסף מבית אביו לפסוקים המתארים את פגישתו הגורלית עם האחים בשדות דותן, מוסיף המקרא את התיאור הבא:
"וימצאהו איש והנה תועה בשדה, וישאלהו האיש לאמר: מה תבקש? ויאמר: את אחי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים? ויאמר האיש: נסעו מזה, כי שמעתי אומרים נלכה דותינה" (שם, ט"ו-י"ז).
המקרא, שפסוקיו הם תמיד סמל התימצות, הוסיף שלושים (30!) מילים שאינן נחוצות למטווה הסיפור עצמו.
מדרש תנחומא מסביר שה"איש" בפסוק זה הוא: "המלאך גבריאל".
מלאך הוביל את יוסף שלא מדעתו למצרים, אל הגשמת מטרות ההשגחה העליונה שצוינו לעיל. אולם, גם אם היה האיש שפגש את יוסף אדם פשוט - הינו מלאך. מלאך, בלשון הקודש, מובנו שליח. שליח שענה לשאלות יוסף והצעידו מבלי לדעת זאת, אל הגורל המזומן לו על ידי האלוקים.
תפקידו דמה בהחלט (לדוגמא, עם כל השוני!) ל"תפקיד המפתח", שמילאה מחלת אשת הגראף אסטרהאזי בתקומת מדינת ישראל. הלא בעטיין של הוצאות ריפויה המרובות נדחף בעלה הגרף הנכבד, לגניבת מסמכים סודיים מהמטכ"ל הצרפתי ולמכרם לגרמניה. מעשה בגידה, שהוביל להאשמתו של דרייפוס; לכתיבת ה"אלטנוילאנד" ע"י הרצל: לקונגרסים הציונייים, עד לתוצאותיהם בימינו (האם חשבתם פעם, מה היה קורה, לו אישה זו לא היתה חולה?!?)
זו בשורתה של הפרשה הקטנה: "עצת ה' היא תקום". מעשי אנוש אינם אבסורד. אפילו מעשים פסיביים מהווים פרודות קטנות במרקם הפלאי, היוצר את תולדות האנושות ומכוונה אל תכליתה האלוקית. מעשה האיש מלמדנו - באופן כללי - שלכל פעולה, אמירה וכו' יש ערך לא ישוער (לטוב ולרע בהתאם לבחירה החפשית האישית). זאת למרות שאנו, בגלל חוסר הפרספקטיבה הנכונה, לא תמיד נוכל לבחנם בראוי.
גישה זו, שהונחה בפרשתנו בתחילת המאורעות התנ"כיים, סוכמה היטב על ידי היסטוריון בן ימינו, המוסיף את נופך של הנסיון ההיסטורי והמעשי:
"חוקי ההתפתחות האנושית עושים דרכם ללא הפרעה במשך דורות רבים בהתאם, או בניגוד, לרצון העמים והאנשים בשעתם... יש ובאורח, שבו יוצרים האירועים עצמם את הקשר שביניהם, מעין ארשת אנושית עם חיוך, שיש בו קשיות ורוך כאחת כלפי העמים והבריות, המדמים בנפשם, כי מהלכים הם בדרכים, שקבעו לעצמם, ולמעשה, הולכים תמיד למקום, שלא רצו בו מעולם. ואף אם זה דמיון שווא, בכל זאת, מתעורר החשד, כי חוקיה האכזריים של ההתפתחות הם לא רק מערכת חוקים יבשים, אלא גילויים של רצון עליון, שנגדו לא יקום דבר" (ההסיטוריון השוודי, הרלד היירנה).
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופשרה"}
שבת שלום - יהונתן גרילק

אולי יעניין אותך גם