הקרינה הבלתי מייננת עלולה להיות מסוכנת לילדי הגנים ובתי הספר, אך האם הנושא מפוקח כראוי? בדיקת מבקר המדינה (שכללה בדיקות גם בכרמיאל) מעלה כי רוב הרשויות לא ערכו מספיק בדיקות בנושא, כך שלא ניתן לקבוע האם הילדים אכן בטוחים במוסדות החינוך. שפירא מתריע גם מפני מעורבות חברות סלולריות בבדיקות: "חשש לחוסר אובייקטיביות".
הקרינה בבתי הספר לא נבדקת כראוי: משרד מבקר המדינה פרסם היום (שני) דוח הנוגע לשלטון המקומי ובו התייחסות לסוגיית הקרינה הבלתי מייננת (שעלולה לגרום לסרטן) במוסדות חינוך כגון גנים ובתי ספר. על פי הדוח, הרשויות אינן אוכפות את הבדיקות בתדירות הנדרשת ובכך אינן מספקות הגנה לתלמידים. המבקר, השופט בדימוס יוסף שפירא, מותח ביקורת על מעורבות החברות הסלולריות בבדיקת הקרינה של האנטנות הסמוכות לגנים ובתי ספר ועל היעדר הסמכה וכשירות מספקת לבודקי הקרינה במספר רשויות.
הקרינה הבלתי מייננת מוגדרת בדוח כ"מפגע סביבתי ובריאותי שהחשיפה אליו מגדילה את הסיכון לחלות בסרטן - ילדים רגישים יותר ממבוגרים לגורמים מסרטנים ובכלל זה לקרינה אלקטרומגנטית". אנשי משרד המבקר מצאו "ליקויים בפעולות של הרשויות המקומיות ושל בעלי מוסדות חינוך פרטיים", כמו גם בתפקוד משרד החינוך, "בכל הנוגע לאיתור קרינה בלתי מייננת החורגת מהסף המותר במוסדות החינוך ולטיפול במפגע זה". לדעת המבקר, בהיעדר בקרה של משרד החינוך על אישורי הבטיחות לבדיקות "לא ניתן לקבל תמונה מלאה על רמת הבטיחות במוסדות החינוך".
הקרינה הבלתי מייננת מגיעה למוסדות החינוך מארבעה מקורות מרכזיים: רשת החשמל (ובכך גם קווי מתח גבוהים הסמוכים למוסדות החינוך), אנטנות סלולריות, טלפונים סלולריים ונקודות גישה לאינטרנט אלחוטי (Wi-Fi). הממשלה החליטה בשנת 2001 כי "האחריות הישירה לבטיחות התלמידים במוסדות החינוך הרשמיים מוטלת על הרשויות המקומיות, ובמוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים - על הגופים הפרטיים שבבעלותם מוסדות החינוך".
על בסיס ההחלטה נקבעו הנהלים כבר לפני למעלה מעשור, אך לדברי המבקר יישום המסקנות לוקה בחסר. בין השאר, נמצאו בביקורת מוסדות חינוך שהמרחק בינם ובין האנטנות הסלולריות קטן מ-50 מטרים - פחות מהנוהל שהוגדר.
הביקורת נערכה ב-12 רשויות ומועצות מקומיות (אשקלון, כרמיאל, מודיעין עילית, מעלה אדומים, קריית מלאכי, קריית שמונה, ראש העין, ראשון לציון, חצור הגלילית ותל שבע). המבקר קבע כי חמש רשויות ומועצות - מודיעין עילית, קריית מלאכי, קריית שמונה, חצור הגלילית ותל שבע - לא ביצעו כלל מדידות קרינה בלתי מייננת במוסדות החינוך שלהן. ארבע רשויות - אשקלון, כרמיאל, מעלה אדומים וראש העין - ביצעו מדידות קרינה בלתי מייננת בבתי הספר באופן חלקי ולא ביצעו כלל מדידות אלה בגני ילדים שבאחריותן. גם עיריית ראשון לציון לא ביצעה את הבדיקות בתדירות הנדרשת, לפי המבקר.
"מעורבות חברות הסלולר יוצרת חשש לחוסר אובייקטיביות"
"רובם המכריע של הרשויות המקומיות והבעלים הפרטיים שנבדקו לא ביצעו מדידות קרינה מכל מקורותיה בסביבת התלמיד בכל מוסדות החינוך שבאחריותם", נכתב בדוח המבקר. עוד נטען כי משרד החינוך לא מיפה את מקורות הקרינה ולא דרש מדידה מקיפה של הקרינה, וכי נהלי חברת החשמל ומשרד החינוך אינם מתואמים עם המשרד להגנת הסביבה בכל הנוגע למרחק הראוי בין אנטנות וקווי מתח גבוהים לבין מוסדות חינוך.
המבקר הדגיש כי יש ליצור אחידות בנושא: "הגורם הממשלתי האחראי לנושאים סביבתיים הוא המשרד להגנת הסביבה, וככזה הדין מקנה לו ורק לו את הסמכויות לקבוע את מרחקי הבטיחות בתחום הקרינה הבלתי מייננת".
אחד הממצאים המדאיגים בדוח הוא מעורבות החברות הסלולריות בבדיקות הקרינה: המבקר העיר כבר בשנת 2009 למשרד להגנת הסביבה כי ביצוע המדידות במימון חברות הסלולר "עלול ליצור ניגוד עניינים בין מחויבותם של המודדים לממונה הקרינה במשרד להגנת הסביבה ובין מחויבותם לחברות הסלולר המממנות את המדידות".
השופט בדימוס שפירא קבע בדוח כי בחמש השנים שחלפו הנוהל לא הופסק וחברות הסלולר ממשיכות לממן מדידות קרינה מהאנטנות, המתבצעות אחת לשנה, ותוצאות המדידות נמסרות למשרד להגנת הסביבה ומתפרסמות באתר המשרד. המבקר הבהיר למשרד להגנת הסביבה כי "גם אם ננקטו אמצעים לנטרול החשש לניגוד העניינים, העסקת המודדים על ידי חברות הסלולר יוצרת, ולו למראית עין, חשש לחוסר אובייקטיביות בבדיקה".
