האדם יודע תמיד ההלכה יותר מהמעשה... {מאמר החכם}
סטטוס שבועי:
בעיצומה של הגלות המרה אף פעם לא איבדו אבותינו ואמותינו את ההכרה בשליחותם המיוחדת כהורים לילדים יהודים. לא שכחו את ההשקפות והמושגים המיוחדים, המתגלמים באוצר לשונם. האב והאם דאגו למסור את הרשמים וההשפעות התרבות לילד הגדל בחיקם ולנער המתחנך בחברתם. כל היהדות מושתתת על כך, שכל יהודי יוולד ויתחנך לייעודו, ושירושה רוחנית זו תתנחל ותלך מדור לדור.
ציטוט שבועי:
המסע של עמנו לעבר תחייתו הרוחנית והמדינית בארצו שלו – לא היה מסע כלולות. זהו המסע הארוך ביותר והמהפכני ביותר שעם כלשהו מעמי העולם ערך אי פעם בהיסטוריה האנושית. זהו גם מסע שטרם הסתיים. אפשר לברך עליו "ברכת הגומל", אך טרם הגיעה השעה לברך על המוגמר. {שמעון פרס}
סיפור שבועי:
ערך מוסף!
בימי הצאר הרוסי אלכסנדר השלישי סבלו היהודים רבות מהשר איגנטייב, אנטישמי ידוע שדאג למרר את חיי היהודים שתחת שלטון הצאר.
באותה תקופה נפוצה שמועה שהיהודים התאגדו ואספו הון עתק על מנת לשחד את השר, כדי שיפסיק את רדיפת היהודים.
פגש השר איגנטייב את הברון גינצבורג ושאחו בלעג: שמעתי שאתם מתכננים לשלם, כמה זה שווה לכם?
ענה לו הברון: אם נשלם לך כפי הערך שאתה מעריך את העם היהודי, אזי זה מסתכם בגרושים. אם נצטרך לשלם לך כמו הערך האמיתי, לא יספיקו לכך כל אוצרות תבל..
בימי הצאר הרוסי אלכסנדר השלישי סבלו היהודים רבות מהשר איגנטייב, אנטישמי ידוע שדאג למרר את חיי היהודים שתחת שלטון הצאר.
באותה תקופה נפוצה שמועה שהיהודים התאגדו ואספו הון עתק על מנת לשחד את השר, כדי שיפסיק את רדיפת היהודים.
פגש השר איגנטייב את הברון גינצבורג ושאחו בלעג: שמעתי שאתם מתכננים לשלם, כמה זה שווה לכם?
ענה לו הברון: אם נשלם לך כפי הערך שאתה מעריך את העם היהודי, אזי זה מסתכם בגרושים. אם נצטרך לשלם לך כמו הערך האמיתי, לא יספיקו לכך כל אוצרות תבל..
פרשה שבועית:
פרשת ויחי / "הבית האמיתי"
"אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" {בראשית מ"ז, כ"ט-ל'}.
שבע עשרה שנה חי יעקב בגלות מצרים. היו אלו שבע עשרה שנות חייו השלוות והטובות ביותר. הגעגועים לבנו האהוב, יוסף, הם שמשכוהו "בשלשלאות של ברזל" כהגדרת חז"ל, לארץ זו. עתה, בהתקרב יום מותו, קרא ליוסף וביקשו להקבר במקום קבורת אבותיו.
יוסף, כמובן, הבטיח: "אנוכי אעשה כדברך" (שם ל').
אולם, למרבה הפלא, לא הסתפק יעקב בהבטחה מלכותית זו. אף כי ידע היטב שיוסף לא יפר אותה, דרש ממנו לחזק את הבטחתו בעבותות שבועה. הוא רצה להיות בטוח מעבר לכל ספק שבקשתו תקויים. רק לאחר שבועתו של יוסף הודה לאלוקיו על כי זיכהו שגם רצונו האחרון יבוצע כראוי: "וישתחו ישראל על ראש המיטה" (שם ל"א).
יעקב פחד מן הקבורה במצרים. היא הילכה עליו אימים. המדרש מונה סיבות רבות לפחד זה. אנו נזכיר שתיים מהן:
א. יעקב היה נערץ בארץ גלותו. דמות פלאים, שכבודה גדול בעיני המון העם המצרי. אם ייקבר בארץ זו, ייהפך קברו לאתר מקודש, יעד לעליה לרגל ולסגידה. זהו סוף טראגי לאדם שסימל בחייו את האמונה באלוקים ואת ההרחקה מעבודה זרה, אם לאחר מותו היה נהפך בעצמו לאליל.
ב. קבורתו של יעקב במצרים, אפילו קבורה ארעית, היתה מתפרשת בעיני צאצאיו כהיתר להשתרשות בארץ זו. שכן, גם מצרים היא "ארץ קדושה". שאלמלא כן, לא היה יעקב מוכן להקבר בה.
בבקשתו להקבר בארץ כנען נאבק יעקב נגד מגמות הירידה. אלו הופיעו אז לראשונה בעם ישראל, וסכנתן היתה מוחשית ביותר. הפרשה מסתיימת בפסוק המרמז על התפתחות מסוכנת זו: "וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה" (בראשית מ"ז, כ"ז - לשון אחוזה, רש"י).
משום כך, דרש יעקב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שארונו יועלה מיד ארצה. למען ידעו בני ישראל גם בשנות הגלות היכן הוא ביתם האמיתי.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופשרה"}
שבת שלום - יהונתן גרילק