כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת וארא - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 16.01.15 , 11:36ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


אימרה שבועית:
הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם {מסכת אבות ד', כ"ח}
 
סטטוס שבועי:
כשם שבעבר שתק העולם שתיקה רועמת, ברובו המוחלט מילא פיו מים, ובחלקו אף שיתף פעולה עם המשימה שלקחו על עצמם הנאצים והמקום שהועידו ליהודים, דומה שגם היום הנאורות האירופית התבונית, רחבת־האופק, הסובלנית והליברלית, אינה עושה דבר מול גלי האנטישמיות הברברית המנסים להטביע את ישראל ואת היהודים.
 
ציטוט שבועי:
אם 100 אלף צרפתים ממוצא ספרדי יעזבו, אני לעולם לא אומר שצרפת היא לא צרפת יותר. אבל אם 100,000 יהודים יעזבו, צרפת כבר לא תהיה צרפת והרפובליקה הצרפתית תישפט ככישלון.  {ראש ממשלת צרפת - מנואל ואלס}
 
סיפור שבועי:

עדיף למות על הרגליים מאשר לחיות על הברכיים.

במחנה יאנובסקה לאחר שמשמרת הלילה חזרה מעבודתה בעיר, התאספו יהודים מוכים, שפצעיהם עדיין פתוחים, בצריף מספר 12, והאזינו לתפילת "כל נדרי" מפי הרב של בלאז'ובה (בלוז'וב), רבי ישראל שפירא. למחרת בבוקר שלח אחד מ"זקני המחנה", יהודי לא דתי בשם שנייויס, את הרב ואחדים מחסידיו לעבוד בבניין מוגן שבו יוכלו להתפלל, והטיל עליהם עבודה שניתן לעשותה בלי לעבור על אחד מל"ט אבות מלאכה. בצהריים נכנסו לבניין שומרי אס. אס. כשהם נושאים בידיהם מגשים שעליהם מאכלים שכמותם לא נראו במחנה מאז החלה המלחמה, וציוו על האסירים לאכול. שנייווייס התנגד: "ביום הזה אנו ממלאים אחרי פקודות הבאות ממקום רם ונישא, יותר מאשר הרייך השלישי", כך אמר והצביע כלפי מעלה, "ומקום זה מצווה עלינו לא לאכול ביום הכיפורים". הוא נורה ונהרג במקום - הי"ד.

 
פרשה שבועית:
פרשת וארא / "מנהיג מאוכזב"
 
"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם... וגאלתי אתכם בזרוע נטויה... ולקחתי אתכם לי לעם... והבאתי אתכם אל הארץ..." {שמות ו' ו'-ח'}.
 
האלוקים מפעים בתחילת הפרשה את משה בחזון גאולה כביר. הוא מצייר לפניו תמונה ורודה של עתיד טוב יותר, עתיד של חירות אמת:
אלו הן חלק ממילים מלאות תקווה, ששמע משה בתחילת שליחותו. הן בישרוהו על גאולה, על פדות ועל קוממיות בארץ ההבטחה. הקב"ה ציווהו להשמיען באזני העם, הנאנק תחת עול השעבוד. אך תגובת בני ישראל היתה מכאיבה:
"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבדה קשה" {שם ט'}.
חזון העתיד האלוקי פגש באנשים מרי נפש, המחפשים תשובה לצורכי הרגע הקודר, ולו בלבד. הם - "לא שמעו אל משה", כאומרים לו: אם יש לך מה להציע לרגע זה, מה טוב. אם בכוחך להקל במעט את עול השעבוד היום - ברוך תהיה. אנו איננו שותפים לחלומות הגאולה שלך. אין לנו שאיפות של חרות. אנו רוצים: מנוחה - עכשיו, ודי לנו בזאת.
ומשה עומד מופתע מול העם קטן-האמונה. הפער בין מציאות הגאולה ההולכת ונרקמת, לבין אופק חייהם הצר, גרמה לו עוגמת נפש. מאורעות גדולים עומדים בפתח, ואלו העומדים להגאל, נושאים נפשם רק אל התועלת קצרת הטווח: הקטנת מכסת הלבנים שעליהם לספק לנוגשיהם.
ומשה - מאוכזב. היתה זו אכזבתו הראשונה, שהנחיל לו עמו. אכזבה, שאותה שטח לפני שולחו:
"הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה" {שם ו', י"ב}.
אם העם עצמו אינו משוכנע באמיתות הבשורה, ומפקפק בצדקת הדרך, מה האמינות שיזכו להם דברי בחוץ, בהופיעי לפני פרעה?
שאלה טובה, שתשובה מפתיעה בצידה:
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" {שם, י"ג}
מה ציוה ה', לא נאמר כאן. אולם, המדרש חושף צפונות פסוק זה, ומוצא בו תשובת האלוקים לאכזבת משה:
אמר לו הקב"ה: בני סרבנים הן, רגזנים הן, טרחנים הן, על מנת כן תהיו מקבלין עליכם, שיהיו מקללין אתכם, שיהיו מסקלין אתכם באבנים (מדרש רבה שמות ז', ג').
בצעדיו הראשונים כמנהיג העם, בהיגלות האכזבה הראשונה - מעניק האלוקים למשה שיעור מאלף בהלכות הנהגה: כך נראה עמך, משה! זהו עם טרחן, רגזן, "מקטר", רואה שחורות ודל אמונה. אתה מקבלו על חסרונותיו. עליך לאהבו ולגאלו כמות שהוא. עליך לשאת את משאו. לו אתה אמור להנחיל גדולה וכבוד, תורה וארץ, תוך ידיעה ברורה, שגמולך היחיד יהיה - קללות ואבנים. המנהיגות, משה, עבדות היא ולא שררה. דע זאת בתחילת הדרך, למען לא תהיה האכזבה מנת חלקך.
ומשה שמע, קלט והבין. וכך בגדלות נפש זו הנהיג את העם כל ימי השהות במדבר.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופשרה"}
 
שבת שלום - יהונתן גרילק