כל הדברים שבעולם אפשר לחקותם, חוץ מן האמת, שכן אמת מעושה - שוב אינה אמת. {הרבי מקוצק}
המצביא המהולל נפוליאון בונפרטה, נקלע פעם לבית-כנסת בליל תשעה באב. כאשר ראה את אמירת הקינות, את הישיבה על הארץ, את הצער והיגון והאנחה, התפתח דו שיח בינו לבין המארחים כשהתעניין לדעת 'מה קרה'??
חורבן בית המקדש, ענוהו, על כך אנחנו מתאבלים.
מתי חרב מקדש זה?
לפני כאלף וחמש מאות שנה.
מה? כמה?
הוד מעלתו, אנו אכן מתאבלים על המקדש שחרב לפני אלף וחמש מאות שנה.
אם כנים הדברים, עם שמתאבל ומקונן כך על מקדש שחרב במשך זמן כה ארוך - העם הזה יזכה בסוף לגאולה וישוב ויבנה הבית הזה מחורבנו.
תענית שבועית:
בסיעעתא דשמיא מאז מלחמת ששת הימים אנו יכולים לשוב ולבקר בכותל המערבי. אך חשוב לזכור כי עד כמה ששריד זה קדוש, הוא מהווה רק תזכורת מעציבה לבית המפואר שעמד בתוך חומות אלו. לפי ההלכה, כאשר מבקרים בכותל יש לקרוע את הבגדים לאות אבל, מכיוון שאנו עדים לבית המקדש בחורבנו.
למרות שיש לנו מדינה יהודית פעילה בארץ מולדתנו, אנו עדיין בגלות. גלות אינה מצב גיאוגרפי, לא ניתן לומר שהיהודים החיים בחוץ-לארץ חיים בגלות, בעוד המתגוררים בארץ חפשיים ממנה. בין אם אנו חיים בירושלים או בניו יורק, כולנו בגלות.
היה זה נפלא לו הכרזת העצמאות ההיסטורית של דוד בן גוריון לא הייתה בגדר הכרזה בלבד אלא אמת לאמיתה. האמת המצערת היא, שאנו יכולים להכריז על עצמאותנו, אך למעשה אנו תלויים בארצות-הברית, באיחוד האירופאי, בדעת הקהל העולמית, באמצעי המדיה, ובארגון האו"ם.
וכמובן, אנו לא עצמאים מארגוני הטרור ואויבנו השונים והמשונים שחפצים בהשמדתנו. כאשר יהודים נהרגים בפיגועים, כאשר החלום של שכנינו הוא להשליך אותנו אל הים, כאשר אמצעי המדיה הבינלאומיים מכחישים את זכותנו הבסיסית להגן על אזרחינו, האם אנו יכולים לומר שאנו באמת עצמאיים?
עצמאות אמיתית פירושה שבטחוננו הלאומי לא מאויים יותר ושהשגנו שלום אמיתי ובר-קיימא. לא סתם נקרא המשיח 'שר שלום', שכן רק הוא יכול להביא לנו את החלום המיוחל.
אי לכך אנו מתענים ומקיימים מנהגי אבילות בימי 'בין המצרים' בין י"ז בתמוז לט' באב, ומתפללים לשיבה אמיתית מהגלות, ולעצמאות מוחלטת.
פרשה שבועית:
מעל פסגת אחד מהרי מואב עמד בלעם שתום העין, המום ומשתאה. הברק האלוקי פגע בלב אנטישמי זה והאיר בו לרגע בהארת פתאום, את משמעותו האמיתית של עם ישראל. באותה שעה, צעדו בסך לנגד עיני רוחו, כל דורותיו של עם ישראל.
הוא קלט את המראות והבין את משמעותם. לפתע תש כוחו. הקללות שהכין לקלל את העם, נותרו בקרבו. במקומן צף הכורח לברך. המראות כפו עליו לשאת את משלו ולתאר את מהות עם ישראל כמות שהוא.
לפני שנתיים (בתקופת מלחמת ששת הימים) היו כאן 15 תיאולוגים נוצריים. הם נשלחו על ידי הממשלה האמריקנית למזרח התיכון לדווח על הצד הרוחני של העמים השונים.
הם הגיעו למדינת ישראל, ועל פי דרכנו הראינו להם כל בית חרושת חדש וכל קיבוץ. הם אמרו: זה לא מעניין אותנו, גם באמריקה יש תעשיות. אנחנו באנו לבדוק מה זה אומר מבחינה היסטורית רוחנית'. והזמינו אותי לשיחה איתם.
שאלתי אותם איך הם רואים את התופעה היהודית בארץ, במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים. הם אמרו שהם באמת אינם יודעים להגדיר את מה שהם רואים. אפשר שזו תופעה ניסית או משהו אחר, שאין הם יודעים להגדירו מבחינה תיאולוגית דתית. אמרתי להם: 'אשאל אתכם שאלה: אנו מאמינים במושג של "עם לבדד ישכון". מושג זה נאמר לפני 3300 שנה, מפי בלעם, גדול נביאי אומות העולם. בואו והגידו לי על איזה עם אחר בהיסטוריה נאמרה נבואה זאת? האם בהודו, בפרס או ביוון העתיקה, יש מישהו שקם ואמר על איזה עם נבואה שהוא שוכן בדד?
הם בדקו, החליפו ביניהם דעות, והחליטו שאין דבר כזה בנמצא. אמרתי: שנית, האם הנבואה הזאת התקיימה או לא? אראה לכם, עד כמה אנחנו עם לבדד ישכון. אין לנו משפחה. בכל מקום מקבלים אותנו בכבוד, אך לא לתוך המשפחה. כמדינה, אנו דומים, לכאורה, ליהודי בגולה.
לו היתה מדינת ישראל נופלת, חלילה, אין עם אחד שהיה מרגיש בכך אבידה משפחתית. אין לך עם אחר שלקיומו צריך להרהר, לא רק מה יהיה עליו במלחמה, אלא, לא פחות מזה, מה יהיה עליו בזמן שלום. כיצד יעמוד מול עשרות המיליונים. אין לך עם אחר שתלוי בקיומו בגולה, בתפוצות, והם תלויים בקיומם בו. אם כל הגולה האירית בעולם תחלוף מחר מן העולם, ברור שאירלנד תישאר. אבל מה יהיה חלילה על עם ישראל, אם היהודים בעולם לא יהיו? איך נעמוד?
הסברתי להם את הבדידות המעיקה הזאת. אמרתי להם שיש כאן פרדוקס עצום. לכאורה, אנו החברה הארעית ביותר, ולמעשה, אנו החברה הקבועה ביותר. לכאורה, אנו צועדים תמיד אל הבלתי נודע, ולמעשה אנו צועדים אל העתיד. אנו מלאים פרדוכסים. אבל אנחנו בסופו של דבר 'עם לבדד ישכון', לא כפרדוקס, אלא, אולי כטבע היחיד האמיתי בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן, ולכן תפש את מקומו מעבר לכללים המקובלים של ההיסטוריה. לכן, עם כל הארעיות, עם כל חוסר הבטחון, עם כל הספקות והפקפוקים, כל האיומים כולם מתנפצים אל הנצחיות של בית ישראל, השרוי בהשגחה ובאמונה.
אלו דבריו של מדינאי ישראלי מפוכח וריאלי, שפסוקו של בלעם שימש לו אמת מידה, גם במבוכיה הקרים והנוקשים של המדיניות הבינלאומית.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופשרה"}