בת 35 בעלת תואר ביהדות והספרות נולדה עם עפרון ביד.
היא חושבת באופן שירתי ופיה חורז את כל מחשבותיה כותבת על נייר, כילדה חשבה שחשיבה זה עיסוק נחמד.
בתחילת הדרך הייתה מקריאה להורים, לבני משפחה וחברים הייתה כותבת ברכות לרגל אירועים ועם הגיל מצאה את עצמה כותבת על החיים, כל גיל מנקודת המבט שלו.
את רוב השירים ולפעמים גם איזה סיפור או רשימת הגיגים ומחשבות, הכל ישב בסדר מופתי בתוך תיקיות במגירות.
לא היה צורך לפרסם או לחשוף אותם, אומרת איטי.
עם השנים, היה לה ברור שהיא הולכת ללמוד מגמת ספרות, ובתחום הזה עשתה את התואר. "במשך השנים הייתי מחנכת ומורה לכל מקצועות העברית, בעיקר. השפה - היא הדם הזורם בעורקיי את האהבה לספרות ירשתי מאמי שתחי', ומאביה - סבי יחי' - ששניהם חובבי העברית, יודעי רזי השפה, וכותבים ברמה מקצועית ביותר. הם בשבילי מודל - אליו כל חיי אני שואפת"
היא כותבת לעצמה המון, מן פרץ שיוצא כמעט ללא שליטה ותוך כדי לימוד שיעורים פרטיים במקצועות העברית, כותבת לאנשים על פי דרישה לכל אירוע.
בכרמיאל גרה תקופה קצרה לפני עשור, תמיד רצתה לחזור.כרמיאל לעיר של טבע ונוף, כרמיאל היא עיר חלומות של כל יוצר וגורמת למפל השירים שלה לזרום כדבריה , החיבור הזה הוא משהו רגשי, מניע ובעל כוח יצירתי.
השירה זו שפה. היא השפה שבה הלב שלי מדבר, ואולי זה דו שיח עם המקום היפיפה הזה, והתקופה הזו בחיי שיש לה הרבה מה לומר.
נכון להיום אני עוקבת אחרי שיריה בדף הפייסבוק שלה.
מילים שנוגעות מתחברות ללבבות של אחרים, חוויה אמיתית, אתם מוזמנים.
