אל תאמר: לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה. {מסכת אבות ב', ו'}
סטטוס שבועי: האנטישמיות מזכירה לנו את מהותנו כיהודים. אם יש לנו סיכוי להיפגע רק בגלל שאנחנו יהודים, רצוי שנדע מהי מהות היהדות. אם בין כה וכה נועדנו להיות שונים, לא כדאי לבדוק לפחות את מלא המשמעות של השונות הזו?!
ציטוט שבועי:
אנטישמיות אינה שייכת למחלקת הדעות, אלא למחלקת המצבים... {הפילוסוף ז'אן פול סארטר}
סיפור שבועי:
תורה על רגל אחת...
לאחר כיבוש אמסטרדם בידי הנאצים החלו כוחות הכיבוש לחפש ולתור אחרי יהודים. פעם אחת קבוצת החיילים התפצלה לשתיים בחיפושים, כל קבוצה התחילה לבדוק את הרחוב מקצה אחר, והבית בו גרה משפחה יהודית בשם נויבירט היה בדיוק באמצע הרחוב, וכך נחסכה ממנו הבדיקה, משום שכל קבוצה הניחה שהקבוצה השניה כבר בדקה אותו. עם זאת, לאחר זמן מה השכנים ההולנדים הלשינו עליהם, וקציני האס אס דפקו על דלתם. הרב נויבירט בעל הבית פתח את הדלת, והראה לגרמנים את ההיתר של משפחתם שקיבלו ממלכת הולנד, דבר שסיפק אותם בשלב זה, אבל הם דרשו לבדוק בכל פינות הבית במטרה לראות שאין עוד יהודים.
באחד הארונות היה ספר תורה. הקצין הנאצי שאל: מה זה? ואבי המשפחה ענה לו בגרמנית שזה ספר תורה. מה כתוב בזה? שאל הקצין, והרב ענה: 'לא תרצח!', ומה עוד? שאל הנאצי. והרב ענה: 'ואהבת לרעך כמוך!' ההסבר התקבל על דעתם והם לא נגעו – לא בספר התורה ולא בהם.
פרשה שבועית:
פרשת משפטים / 'שונה ושווה'
"וגר לא תלחץ" {שמות כ"ג ט'}
לא ייאמן!
שלושים ושש (!) פעמים חוזרת התורה על מצווה אחת.
לא על מצוות שבת החמורה, לא על איסור רצח או חטא גזל. גם לא על החובה לעבוד את האלוקים ולאהבו, שהיא התשתית לכל מערכת המצוות. במצוות חמורות אלו מקמצת התורה במילים וממעטת באזהרות. משפטים בודדים דיים להרתיע.
והנה, דווקא במצווה 'קלה' זו של אהבת הגר ובאיסור לצערו מרבה התורה בצוויים, ופקודותיה פזורות בחלקי התורה השונים. היא חוזרת על אזהרותיה בנידון פעם אחר פעם, כחוששת שמא לא קלט העם את המסר באזכור המצווה.
התורה אינה מחייבת רק לנהוג בגר בכבוד ולהמנע מלהציק לו, כמובא בפרשתנו, אלא היא מחייבת גם לאהבו: "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" {דברים י"ח}.
חזרה זו מאירה פינה חבויה בלב האדם. היא מגלה לנו את הסודות הקטנים שביחס האדם כלפי החלש, הזר שמקרוב בא, הפגיע וחסר המגן.
יחס זה, למרות כל הצטעצעות ההגינות שבהן מתהדר בן התרבות, הינו נקודת תורפה באופיו של בן דורנו. חרף ערכיו ההומניים ונימוסיו המהוקצעים נוהג הוא כלפי החלש, הנתון לחסותו, לפי אמות מידה מוסריות שונות.
השנאה ליהודים בכל מקום ובכל זמן הינה דוגמה קלאסית. גם האמריקני או הדרום-אפריקני המשיכו לחוש עצמם ישרים, הגונים ומוסריים, על אף סלידתם העמוקה מהכושי והתעמרותם הגסה בו.
זהו אופיינו. מילים של הומניות ושל שוויון - בפינו לחוד ובמעשינו לחוד. קשה לנו לרסן את יצר ההתנשאות ואת הרצון להפגין כוח כלפי החלש.
כיצד מקווה התורה לחנך את האדם? איך תגרום שינוי בהתנהגות ובגישה? "ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" {שמות כ"ג, ט'}'.
אנו מופנים אל הזכרון הלאומי של חיי השעבוד והגלות במצרים. אל החובה לרענן תמיד במחשבה ובדמיון את הטעם המר של הייסורים, של הדיכוי ושל ההשפלה, שהיו מנת חלקנו שם. הפעלת זכרון זה דיה לעורר חמלה כלפי הגר - אב הטיפוס לכל בודד וחסר מגן בחברה. והיא גם תגרום לנו לטפח הבנה עמוקה לצרכיו המיוחדים.
שלושים ושש (!) פעמים חוזרת התורה על מצווה אחת.
לא על מצוות שבת החמורה, לא על איסור רצח או חטא גזל. גם לא על החובה לעבוד את האלוקים ולאהבו, שהיא התשתית לכל מערכת המצוות. במצוות חמורות אלו מקמצת התורה במילים וממעטת באזהרות. משפטים בודדים דיים להרתיע.
והנה, דווקא במצווה 'קלה' זו של אהבת הגר ובאיסור לצערו מרבה התורה בצוויים, ופקודותיה פזורות בחלקי התורה השונים. היא חוזרת על אזהרותיה בנידון פעם אחר פעם, כחוששת שמא לא קלט העם את המסר באזכור המצווה.
התורה אינה מחייבת רק לנהוג בגר בכבוד ולהמנע מלהציק לו, כמובא בפרשתנו, אלא היא מחייבת גם לאהבו: "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" {דברים י"ח}.
חזרה זו מאירה פינה חבויה בלב האדם. היא מגלה לנו את הסודות הקטנים שביחס האדם כלפי החלש, הזר שמקרוב בא, הפגיע וחסר המגן.
יחס זה, למרות כל הצטעצעות ההגינות שבהן מתהדר בן התרבות, הינו נקודת תורפה באופיו של בן דורנו. חרף ערכיו ההומניים ונימוסיו המהוקצעים נוהג הוא כלפי החלש, הנתון לחסותו, לפי אמות מידה מוסריות שונות.
השנאה ליהודים בכל מקום ובכל זמן הינה דוגמה קלאסית. גם האמריקני או הדרום-אפריקני המשיכו לחוש עצמם ישרים, הגונים ומוסריים, על אף סלידתם העמוקה מהכושי והתעמרותם הגסה בו.
זהו אופיינו. מילים של הומניות ושל שוויון - בפינו לחוד ובמעשינו לחוד. קשה לנו לרסן את יצר ההתנשאות ואת הרצון להפגין כוח כלפי החלש.
כיצד מקווה התורה לחנך את האדם? איך תגרום שינוי בהתנהגות ובגישה? "ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" {שמות כ"ג, ט'}'.
אנו מופנים אל הזכרון הלאומי של חיי השעבוד והגלות במצרים. אל החובה לרענן תמיד במחשבה ובדמיון את הטעם המר של הייסורים, של הדיכוי ושל ההשפלה, שהיו מנת חלקנו שם. הפעלת זכרון זה דיה לעורר חמלה כלפי הגר - אב הטיפוס לכל בודד וחסר מגן בחברה. והיא גם תגרום לנו לטפח הבנה עמוקה לצרכיו המיוחדים.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'}
שבת שלום - יהונתן גרילק
שבת שלום - יהונתן גרילק
