והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת.. {שמות י"ג, י"ד}
סטטוס שבועי:'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' - 'והגדת לבנך'. החינוך היהודי הוא לא על ידי נאומים והכרזות, אלא על ידי הקיום המעשי של תפקידם. מצווה זו של חינוך הבן ליהדות מוטלת על האב. אין האב יכול להשתמט מחובה זו על ידי כל תחליף אחר. כל ספרי הלימוד, שיעורי הדת, התודעה היהודית וחגיגות הבר מצווה אינם יכולים לשמש תחליף לשולחן, אשר לידו חווה הבן עם אביו בהווה את המסר מהעבר למען העתיד...
ציטוט שבועי:
לא בחירות נולד האדם אלא בעבדות, ורק הכח להשתחרר ניתן לו. להשתמש בכח זה הוא תפקידו עלי אדמות. ומי שאינו רוצה להיות בן חורין בודאי נשאר בעבדותו. {הרב ד"ר יצחק ברויאר}
סיפור שבועי:
'ביצים קשות'
ציר אנטישמי ב'סיים' הפולני שאל פעם את רבי מאיר שפירא מגדולי רבני פולין ובעצמו ציר ב'סיים'. מדוע אוכלים היהודים ביצים בליל הסדר?
אף על פי שטעמים רבים נאמרו במנהג זה, השיב לו רבי מאיר מזוית שונה: זהו סמל לקשיות ערפם של היהודים. ביצים, ככל שתרבה לבשלם, כך הם מתקשות יותר. כך גם היהודים...
חג שבועי:
זמן חרותנו / הרב שבתי שינפלד {לונדון - ניסן תש"ה שילהי מלחמת העולם השניה}
'חרות על הלוחות: אל תקרי חרות אלא חירות'. {פרקי אבות פ"ו י"ב}
לא אחד מבני אומות העולם, שהיה מזדמן השנה בפסח לבית יהודי, ורואה את היהודים חוגגים בכל לבם ובכל להטם את 'זמן חרותנו', את חג הגאולה שלנו,היה מחייך בלעג. אולם גם לא אחד ממנו, תתפרץ מלבו השנה אנחה מרה, בשעה שיזכור את תפילת זמן חרותנו. לא אחד בלבד ישאל בגלוי או בסתר, כלום זכאים אנו לשבת היום ל'סדר', לחוג את גאולתנו, בשעה שהגוף היהודי שלנו מתפתל בעוית, טובע בים של דם ודמעות ויהדות פולין אשר עליה גאותנו, מעונה ביסורים נוראים?
ארבע הקושיות שילדינו ישאלונו השנה, תהיינה אולי אחרות לגמרי, לא כל כך שמחות כרגיל, יתכן ואנו נזדעזע למשמע הקושיות של ילדינו ולא נדע מה להשיב עליהן.
אם ביציאת מצרים שאלו המלאכים - מה נשתנו אלו מאלו, ישאלו השנה את אותה שאלה ילדינו, רק במובן הפוך.
מה נענה לילדינו? - תשובה של 'עבדים היינו' בלבד, לא תשביע את רצונם, אנו חייבים ללמד אותם, עד כמה שהדבר יקשה עלינו, פרק בתולדותינו הכתובים בדם. אנו חייבים לגולל לפניהם את התקופות הטרגיות והעגומות שלנו ולהוכיח להם, כי כל פעם יצאנו מנצחים מידי רוצחינו ודוקא הרוצחים ההם, נקבעו בדעת האנושיות כפושעים וסדיסטים.
במה נעוץ סוד נצחוננו התמידי? אין הוא בכח הפיזי של היהודים ולא עוד אלא שההיסטוריה היהודית מלמדת אותנו, כי בכל מקום שסמכנו על כוחנו ועוצם ידינו, לא השגנו כמעט מאומה.
כוחנו האמיתי נעוץ במצפוננו הנקי. מה גדול הוא כוחו של מצפון נקי, זה יוכל להעריך ולהבין רק הנרדף, המעונה והסובל. אדרבה, נסו לשאול את אלפי הפליטים של הגיהנום הנאצי, שאיבדו את ביתם ומשפחתם, התענו במחנות הסגר, ריחפו בין חיים למוות, כלום אחד מהם היה מהרהר בכך דקה להתחלף עם מעניו ורודפיו.
חז"ל אומרים, כי 'רשעים יצר הרע שופטן' - היצר הרע הדן ומייסר את הרשעים כל ימי חייהם.
אל תאמינו, כי יש בנמצא אדם חשוך מצפון, ישנם רק רשעים המנסים להטביע את מצפונם בנהרות דם, מנסים להחניק את קול מצפונם בזעקות קרבנותיהם, מנסים להכניע מצפונם תחת עול הגזל שבידיהם.
כמה נאה ויפה התמונה, שהתלמוד משרטט לנו על סופו של טיטוס. התנפל על עם חלש וחף מפשע ונצחו, החריב את קדשיו, גזל את אוצרותיו, התיימר כי ניצח בחרבו השטופה דם את הכביכול בכבודו ובעצמו. הוא חוזר לביתו שבע רצון, טעון כסף וזהב, אפוף מחנות של עבדים חדשים, ברומא מצפה לו שער הנצחון המפואר, לפתע ברדתו מן הספינה זז משהו במצפונו, בתחילה משהו קטן ופעוט כיתוש זעיר, אולם אותו יתוש, אינו נותן לו מנוח, הוא גדל ומתפתח ומעיק על מוחו כל ימי חייו ואז הוא מקנא במנוצחים, הוא המנצח הגדול. כך עולה בגורלם של כל העריצים והרודפים בכל התקופות, אצל מקצתם במוקדם ואצל מקצתם במאוחר, אולם אין ניצול מכך.
המצפון היהודי היה מעולם נקי וישאר גם נקי, כי בסופו של דבר הוא יונק מהתורה, ברצונו או שלא ברצונו. לא רק המצפון של היהודים, אלא המצפון של כל עמי התרבות היום הוא מושפע במישרין או בעקיפין מהתורה.
הסיסמה שלנו - 'אל תקרי חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות', אינה רק משחק מילים גרידא, אלא אמת הגיונית טבעית ומושלמת. עשרת הדברות האלוקיות החרותות ביד ה' על לוחות האבן וביחד עם זה על לוח לב האנשים בכל הדורות, רק הם בלבד מסוגלים לטהר ולקדש את מצפון האדם, עד שגם המהפכות והשואות הגדולות ביותר, לא יוכלו לרוצצו, אלא להיפך יאמצוהו ויעודדוהו ויעשוהו לבן חורין מושלם.
זהו הרעיון העמוק של החירות ומנקודת ראות זו אנחנו זכאים יותר מכולם לחוג את זמן חרותנו השנה, תוך תקוה ודאית לגאולה שלימה לאנושיות בכלל ולעם היהודי בפרט.
פסח כשר ושמח - יהונתן גרילק
