משפחות רבות, צעירים ומבוגרים, הקייסים ונכבדי העדה התכנסו בפארק המחצבות לטקס תפילה וזיכרון לבני משפחותיהם שלא עמדו בתלאות המסע ומצאו מותם ברעב, בצמא, במחלות ותחת מתקפות שודדים ופושעים. מדובר בעליית יהודי אתיופיה טרם מבצע משה ושלמה, כאשר העליה נעשתה בחשאי, ויהודי אתיופיה צעדו רגלית מרחקים עצומים לעבר סודן. בסודן התגוררו במחנות זמניים ללא תנאים מתאימים, עד שהגיעו ארצה. רונית בר וזוהר מוורטה סיפרו בדמעות ובכאב את הסיפור האישי שלהם ושל משפחתם במסע המפרך, הייסורים שעברו בדרך, הילדים הקטנים שנותרו רעבים וצמאים עד שחלו ונפטרו. בני משפחות רבים נותרו בסודן, ללא קבר מסודר וללא הנצחה ראויה. כאב זה מלווה את המשפחות שהגיעו לכרמיאל יום יום, כשהן אינן שוכחות את יקיריהן שמסרו את נפשם למען העליה לירושלים. "הכמיהה לירושלים נתנה לנו את הכוח למסע הרגלי הקשה", אמרו בטקס.ראש העיר עדי אלדר נשא דברים בטקס הכואב והמרגש, וציין כי "זו חובתנו להמשיך ולספר את סיפור העליה ולקיים טקסי זיכרון כדי שארועים אלה ייזכרו לעד, ושהעם בישראל יהיה מודע להקרבה ולמסירות הנפש של יהודי אתיופיה".
