ואז בשישי בסביבות עשר בבוקר אני מרוקן את הקערה ומתבונן בשעועית שהתרצתה ותפחה,מרוקן את המים ושופך את השעועית לסיר רחב וממלא מים ומדליק את הגז.תוך כמה דקות המים רותחים וקצף לבן מתכרבל בראש הסיר ואני מערבב בעדינות ומשגיח מפני התפרצויות וולקניות נסערות שמאיימות לגלוש אל מעבר לסיר ומכסה.לאחר כשעה בודק בנגיסה זהירה כמה רך הזיכרון.וניגש לואטסאפ המשפחתי וגולל בערך שנה אחורה אל המתכון של אחותי יעל שמשחזר את אמא שלי ולמרות שעשיתי אותו כבר עשרות פעמים אני נזהר שלא לסטות שלא אפספס את אמא.וזה הולך ככה, כשהשעועית רכה אני שופך את רוב המים ומוסיף חצי כוס מים קרים שמצננים את הרתיחה שבלב ואז מוסיף את התבלינים,כפית גדושה מרק עוף,כפית גדושה פפריקה אדומה,חצי כפית מלח,רבע כפית פלפל,רבע כפית כמון וארבע כפות שמן ונותן ערבוב נמרץ ולא זז מהסיר.רכון מעל קדירת הכשפים ובוחש ושם לב לתסיסה העדינה שמתרחשת בתוכי,זה מתחיל עם הריח שעולה באפי ומתפזר בחלל הבית ואני עומד בחדר המדרגות בביתי הישן בשישי כשאני חוזר מהצבא ומניח יד על ידית הדלת ומחכה עוד שנייה אחת ומריח את השעועית ואת הבית.טעימה קטנה וכבר אפשר לראות את אמא עומדת ליד הסירים במשקפי ראיה גדולות מרובעות שמתעגלות בחלקן התחתון ומחייכת לי אהבה.ואצלי בתוכו בעבוע רציני שמאיים לגלוש,טעימה נוספת ואני רואה את שיערה הסורר והלבן שלמרות התספורת הקצרה קופץ לו בשובבות מבעד לקשת שמחזיקה אותו.ואצלי אדים שורקים ומרימים את המכסה ודמעות מציפות את עיני והאף מתחיל לדלוף וגעגוע נורא מתנחשל ומכה בדפנות לבי ומרסק את כל הגנות וחומות הזמן שחלף ואני רק רוצה עוד חיבוק אחד מזרועותיה החמות ולהניח את ראשי על חזה ולשמוע "כפרה" ולדעת שהכל בסדר,אני בבית.אני מתייפח ובוכה לסיר את דמעותיי ואת געגועיי ומבשל לילדיי בשליחות אמי כך שאוכל לומר בגאווה ואהבה כשישאלו מה הכנת?, "שעועית של סבתא".
לאתר של גבי סינגולדה>>
