במאי: גרימור האקונרסון
שחקנים: סיגורדור סיגוריונסון תאודור יוליוסון שארלוט בובינג
צאן וטבח
מה עושה קמצוץ האנשים החיים באיסלנד? מתאמן בכדורגל, כמובן. אבל מסתבר שהאיסלנדים לא רק בועטים בכדור, הם גם יצרני קולנוע חרוצים ומוכשרים, ומפיקים כבר כמה שנים להיט אחר להיט. בתחילת השנה הוקרן כאן "לב רחב" (הבינוני לטעמי), ועכשיו מגיע אלינו סרט נוסף עטור פרסים ושבחים מארץ הקרח והאש.
אייל הוא הזכר של הכבש. מי שמרבה את הכבשים בעדר.
"איילים" מספר סיפור על שני זכרים. שני אחים הגרים בית ליד בית בשממה הבודדת, מגדלים כבשים למחייתם ולא מחליפים מילה כבר 40 שנה. אוזו ומוזו, הגרסה הנורדית.
מי הם אנשים האלה? מדוע חיים כך בבדידות ללא משפחות או זוגיות? ולמה הם לא מדברים אחד עם השני? האיסלנדים הם כנראה לא עם פטפטן במיוחד, כי הרבה מילים לא נאמרות כאן. את התשובות לשאלות האלה אולי נקבל ואולי בכלל לא, במהלך הצפייה בסרט.
"כשהכבשים שלנו שמחות, השמש זורחת וכשהכבשים שלנו עצובות, אין שמש ואין בוקר" – נאמר בתחרות הכבש המובחר. חייה של הקהילה הקטנה סובבים סביב הכבשים. זאת גאוותם, פרנסתם, המורשת שלהם.
כשמחלה מדבקת מתגלה אצל כבשה של אחד האחים, רשויות החוק מחליטות על צעד חירום למניעת התפשטות המגפה: חיסול כלל הצאן באזור. החשש מגדיעת שושלת הכבשים המפוארת של המשפחה תוציא את האחים משלוותם ותערער את הכפור ששורר בינם כבר כמעט חצי מאה.
"איילים" מתנהל לפי כל החוקים והמוסכמות של "סרט איכות אירופי עכשווי" – לוקח את הזמן, קצת אקזוטי, מרבה בצילום צלול של נופים מרהיבים ובעיקר, דומם – נמנע מליווי מוסיקלי וממעיט במילים.
רק של"איילים", בניגוד להרבה סרטים, יש אחלה של סיפור בשרוול. והסרט הצנוע הזה יודע איך להגיש אותו. מתוך הטונדרה מכוסת השלג צומח לו משל מחמם לב על גבריות, על משפחה, על אומץ.
"איילים" דורש סבלנות לסגנון האיטי והשתקני שהוא מסגל, אבל התוצאה מתגלה כנגישה ומתגמלת. הסיפור, על אנשים שנאלצים להילחם בדרכם שלהם על מה שיקר להם, זכה לאהבת הקהל בכל רחבי העולם וצפוי להפוך ללהיט גם בארץ.
אייל הוא הזכר של הכבש. מי שמרבה את הכבשים בעדר.
"איילים" מספר סיפור על שני זכרים. שני אחים הגרים בית ליד בית בשממה הבודדת, מגדלים כבשים למחייתם ולא מחליפים מילה כבר 40 שנה. אוזו ומוזו, הגרסה הנורדית.
מי הם אנשים האלה? מדוע חיים כך בבדידות ללא משפחות או זוגיות? ולמה הם לא מדברים אחד עם השני? האיסלנדים הם כנראה לא עם פטפטן במיוחד, כי הרבה מילים לא נאמרות כאן. את התשובות לשאלות האלה אולי נקבל ואולי בכלל לא, במהלך הצפייה בסרט.
"כשהכבשים שלנו שמחות, השמש זורחת וכשהכבשים שלנו עצובות, אין שמש ואין בוקר" – נאמר בתחרות הכבש המובחר. חייה של הקהילה הקטנה סובבים סביב הכבשים. זאת גאוותם, פרנסתם, המורשת שלהם.
כשמחלה מדבקת מתגלה אצל כבשה של אחד האחים, רשויות החוק מחליטות על צעד חירום למניעת התפשטות המגפה: חיסול כלל הצאן באזור. החשש מגדיעת שושלת הכבשים המפוארת של המשפחה תוציא את האחים משלוותם ותערער את הכפור ששורר בינם כבר כמעט חצי מאה.
"איילים" מתנהל לפי כל החוקים והמוסכמות של "סרט איכות אירופי עכשווי" – לוקח את הזמן, קצת אקזוטי, מרבה בצילום צלול של נופים מרהיבים ובעיקר, דומם – נמנע מליווי מוסיקלי וממעיט במילים.
רק של"איילים", בניגוד להרבה סרטים, יש אחלה של סיפור בשרוול. והסרט הצנוע הזה יודע איך להגיש אותו. מתוך הטונדרה מכוסת השלג צומח לו משל מחמם לב על גבריות, על משפחה, על אומץ.
"איילים" דורש סבלנות לסגנון האיטי והשתקני שהוא מסגל, אבל התוצאה מתגלה כנגישה ומתגמלת. הסיפור, על אנשים שנאלצים להילחם בדרכם שלהם על מה שיקר להם, זכה לאהבת הקהל בכל רחבי העולם וצפוי להפוך ללהיט גם בארץ.
