'שחורה אני ונאוה בנות ירושלים': ר' לוי בר חיתא אמר: שחורה אני כל ימות השנה, ונאוה ביום הכפורים... {שיר השירים רבה א' ל"ו}
סטטוס שבועי:בתוככי הקשת המופלאה של חגי ומועדי ישראל, קיים מועד הבולט ונישא מכולם. לכל אחד ממועדי הקודש אופי משלו, וכל אחד תורם את תרומתו לטיפוח הרוחניות של האדם מישראל. עולה על כולם הוא יום הכיפורים. מבין כל המועדים רישומו של יום זה ניכר ביותר, ומשקלו בבניין עולמו הרוחני של היהודי נכבד מכולם.
ציטוט שבועי:
יום כיפור הגיע, ואני צמתי. ההרגשה שאני יהודי החלה לפעפע בתוכי. להולדתי בפולין לא היתה עוד שום משמעות בעיני. מעכשיו השתייכתי לעם אחר. {בן אברהם – להיות חפשי}
סיפור שבועי:
עומדים זקופים!
כשהגיע יום הכיפורים בשטוטהופ, הוצאו כל היהודים אל ככר נרחבה של חולות ורוח. עמדו היהודים שורות שורות מדמדומי השחר עד שעה מאוחרת אחר הצהרים. ולבסוף הביאו להם מרק של בשר גזר ותפוחי אדמה, חם ומעלה ריח שאנשי המחנה לא ראו ולא הריחו כמותו, זה שנים. לכל אחד ואחד מלוא הכף לתוך ספל הפח, כאוות נפשו.
הריח הנפלא של בשר-גזר-תפוחי אדמה כה גירה את אנשי המחנה היגעים, הקפואים והרעבים זה שנים, וכה כבש אותם עד שקשה היה לעמוד בנסיון. עודדו האנשים זה את זה, לכבוש את היצר, לא להיפתות לנוגש המסית, להראות לעין כל, כי גם ברעב המחנה לא מכרו את יום קדושתם. היו אחדים בין הנחשלים ותשושי הכוחות שלא עמד בהם רצונם ונכבשו לריח המשכר שלא ידעו דוגמתו, כבשו עיניהם בקרקע ואכלו.
כל יתר האסירים וביניהם גם אנשים שלא היו צמים עד כה ביום הכיפורים. לא נכנעו, צמו ועמדו על רגליהם עד צאת הכוכבים. והריח המסית, נודף, מיתמר ועולה. {ד"ר מ. דבירז'צקי – בין הבתרים}
מחילה שבועית:
זכה ומועילה.
מה יעשה המבקש להתחרט מאותם פגיעות והתנהגויות בלתי הולמות שלו כלפי הזולת האלמוני, בו נפגש באקראי והתנגש בו באותה הזדמנות? כיצד יתקן את עיוותיו החברתיים, הבין אנושיים, הזרועים כאבני נגף על פני השנה כולה? וכי מסוגל הוא היום לזכור את כל מי שדחף או עקף בתור כלשהוא, את כל אלו שגזל את מקומם וזמנם ונכנס לפניהם? ומה בדבר הפעמים של חוסר התחשבות, של זלזול סמוי וגלוי בו נהג בחנות ברחוב, בבית ובעבודה, ואיפה לא?
אין הם נסלחים רק משום שהם טמונים בחיק העבר. העובדה שהנפגע האלמוני הספיק לשכוח את המקרה, לא משנה מבחינת ההלכה היהודית את בעייתו האישית של הפוגע. התנהגותו השלילית פוגעת בסופו של דבר, בו. אישיותו היא שנפגמה.
ובכן, מה יעשה? הלא אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו?
פתרון לכך מצוי בתפילה הקרויה 'תפילה זכה' (כשמה כן היא), שחלקיה לוקטו ממקורות שונים, וחוברו למקשה אחת. 'תפילה זכה' נאמרת בערב יום כיפור לפני תפילת 'כל נדרי'. התפילה שאינה אלא שיחה, שיחה אינטימית וגלוית לב בין האדם ובין קונו, בשעת דמדומים זו שלפני התקדש היום. בתפילה זו באחד מן הקטעים נאמר: 'והנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא כנגדי, בין בגופו ובין בממונו... וכן לכל מי שהזיק לי בגופו או בממונו.. וכשם שאני מוחל לכל אדם, כן תתן חני בעיני כל אדם שימחלו לי במחילה גמורה'.
מי שחווה אי פעם חווית תפילה זו, מי שחש אי פעם בעמקי נפשו את מחילתו לכל אדם, בליווי תשוקה עזה שכל אדם ימחל גם לו, מי שהאנושות נגלית לו ברגע זה באור החדש הזורח מלבו, הנקי באותה שעה משאיפה ורצונות אנוכיים, יודע את תרגומה המעשי של המילה - 'טהרה'.
פתיחותו החברתית שנתגלתה בתחושת המחילה לכל, בשאיפה לתקן עיוותיו ולזכות למחילת הזולת, מורה על אפשרות פעולה ועשייה מעבר לשאיפה הצרה והאנוכית. מן הדאגה והרגישות לגופם וממונם של שאר הנבראים בצלם, עולה רוחו האמיתית של האדם המכילה בקרבה הרבה מעבר לעצמיותו המוגבלת.
טעמה המתוק של מחילה זו, היוצאת מלב מכיל ואוהב, רק היא ביכולתה לתקן את הפגם באישיותו שלו שנגרמה עקב התנהגות בלתי הולמת בין אדם לחבירו. ומסיים בתפילה ובקשה: 'וכשם שאני מוחל לכל אדם, כן תתן חני בעיני כל אדם שימחלו לי במחילה גמורה'.
לאחי ואחיותי בארץ ובגולה. בפרוס עלינו יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.
גמר חתימה טובה. שנזכה כולנו לסליחה מחילה וכפרה.
שבת שלום - צום קל ומועיל - יהונתן גרילק
