צורך הנפש אל המוסר, כצורך הארץ אל האור. {רבי יהודה אלחריזי}
סטטוס שבועי:עם ישראל היה תמיד קטן במספר. קטן אך יציב! כדוד הקטן הניצב מול גלית, כך ניצב עמנו לאורך כל שנות ההסטוריה מול עול המציק. נצחונו הניסי של דוד על גלית, מסמל את הנצחון הבלתי פוסק של האומה על כל הקמים עליה.
ציטוט שבועי:
ערכנו נמדד במה שאנו מוכנים לחלוק עם אחרים. {משה מונטיפיורי}
סיפור שבועי:
מנוחה כואבת...
מספר ימים לאחר שלקה רבי אברהם ישעיהו קרליץ המכונה ה'חזון איש' בהתקף לב, נשמעה דפיקה בדלת ביתו. אחותו שפתחה את הדלת נתבקשה מן היהודי שבפתח כי ברצונו לדבר עם הרב. נכנסה אל חדרו של אחיה והבחינה בחולשתו. דרשה מאחיה במפגיע כי ינוח תחילה ובינתיים האדם שבחוץ ימתין עם שאלתו. הקשיב בקולה ה'חזון איש' ושכב לנוח. אולם מייד התיישב וביקש ממנה לקרוא ליהודי פנימה.
תביני, אמר לאחותו שניסתה למחות, אלי לא מגיעים אנשים סתם כך. הם באים עם לב כואב בגלל בעיה שמציקה להם. ואיך אוכל לנוח כשבחוץ עומד אדם שלבו כואב?
פרשה שבועית:
פרשת לך לך / 'מהפכת היחיד'
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" {בראשית י"ב, א'}.
ביום בהיר, ללא הודעה מוקדמת, קלטה רוחו של אברהם את קול האלוקים המצווהו. באותם ימים גר אברהם בחרן, שאליה נמלט מאור כשדים. במולדתו הוא נרדף עד צוואר, על כי הפיץ את האמונה בא-ל אחד. כאן, בחרן, נהנה מחופש דת. כאן זכה למעמד מכובד ולהשפעה גוברת על האוכלוסיה.
והנה, לפתע פתאום קיבל אברהם פקודה שעקרה אותו מסביבתו החדשה שבה התערה.
מדוע? הלא ההצלחה האירה לו פנים כאן בחרן. וכי בכנען יצליח יותר?
מסתבר, שאין מדובר בהגירה נוספת בחייו, כי אם בעליה.
'לך לעצמך, בבדידות... בדרכך שלך. לך בדרך שתבודד אותך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מכל הקשרים שהיו לך עד כה'.
ההגירה הראשונה מאור כשדים אולי היתה לצורך הצלה, ולעומתה, במצוה זו ההליכה היא מטרה לעצמה.
הבה נתאר לעצמנו את תמונת ההתרחשות. ללא צורך קיומי, ללא סיבה גלויה לעין, קם אברהם ומודיע לידידיו הרבים שהוא נוטש את העיר ואת מעמדו הרם בה, כדי לגור בארץ זרה לו.
נטישת האדם המורם מעם הותירה בוודאי את רישומה על תושבי העיר התמהים ואינם מבינים מדוע הוא עוזב אותם.
בעצם השתאות זו כבר השיג האלוקים חלק ממטרתו. שכן, הליכתו של אברהם היתה קריאת תיגר, העתידה להדהד מסוף העולם עד סופו.
זהו המרד השני של אברהם. את הראשון הכריז בעצמו, במאבק שניהל נגד התרבות האלילית ששלטה בימיו. זעם השלטונות הבריח אותו לחרן. בהליכתו מחרן ביטא את התנגדותו לשלטון עצמו, למושג 'שלטון' כפי שנתפס באותם ימים.
צאתו לכנען היתה מצעד מחאה שנערך על ידי אדם בודד, כיחיד ולא כעם. בה בשעה, שהכל ממהרים לקנות בארצותיהם זכויות אזרח, קם אברהם, מבלי שאיש יכפה עליו, רק בציות לצו עליון, ומוותר על זכויות אלו.
עצם הליכתו זו זועקת באוזני אנשי עירו המשתאים, ובאוזני הדורות כולם, את המחאה הגדולה נגד שיעבוד רוחו וגופו של האדם לצורת משטר כלשהי. הליכתו השיבה ליחיד את ערכו. הכריזה את האמת הבהירה שהיחיד הוא הבסיס של היהדות ושל החברה האנושית. והאדם, כל אדם, הוא בעל נשמה, צלם אלוקים. ועל כן, הוא מטרה בפני עצמה, ולא רק אמצעי להשביע את תאוות השלטון של העריצים.
יחידי חתר אברהם נגד זרם בני דורו לעבר ארץ ישראל, והוריש לאנושות את תכונת אומץ הלב להיות במיעוט.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'}
שבת שלום - יהונתן גרילק
