לפי כתב התביעה שהגיש עו"ד סלים לבית המשפט בשם האלמנה נטען כי החולה – בשנות השבעים לחייו , הועבר למוסד השיקומי לאחר שעבר בבית חולים בצפון ניתוח לב קשה ובהמשך הסתבך גם באירוע מוחי נרחב, כשהוא במצב רפואי קשה – משותק בפלג גופו הימני , בהכרה מעורפלת ומונשם .
במוסד השיקומי אושפז החולה ביחידה להנשמה ממושכת ונחשב כחולה שתלוי לחלוטין בסביבתו, בהכרה מעורפלת , משותק חלקית, מגיב לגירויי כאב בלבד , ללא יכולת לתקשר עם הסביבה, ומבחינה נשימתית הוא הצליח לנשום באופן עצמאי לפרקי זמן מוגבלים, עד שכחודשיים לאחר אשפוזו נמצא במיטתו מחוסר הכרה, ללא נשימה ודופק , וכשהקנולה והזונדה שחוברו לגופו היו תלושות . נסיונות החיאה שבוצעו לו לא הועילו , הוא הועבר לבית חולים בצפון במצב אנוש ובהמשך נקבע מותו .
לבקשת עו"ד סלים, בשם המשפחה, מינה נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות ועדת בדיקה חיצונית שבדקה את נסיבות מותו של המנוח , ולפי דו"ח הבדיקה שהגישה לאחר שחקרה את צוותי המוסד, נקבע כי ניטור החולה והמעקב אחריו לא היה מיטבי , וכי צוותי המוסד הסיעודי לא נוכחו בשעת אמת מהמצוקה הנשימתית אליה נקלע החולה , וכפועל יוצא לא יכלו לפעול ולהצילו . והיא קבעה שורה של צעדים והמלצות שיש לעשות במקרים דומים של מטופלים סיעודיים שזקוקים להנשמה.
לכתב התביעה שהגיש עו"ד סלים בשם המשפחה צורפה גם חוות דעת של פרופ' ויינברום מומחה בעל שם בהרדמה ורפואה סב ניתוחית , וזה קבע בחוות דעתו כי תהליך ניטור החולה והמעקב אחריו היה רשלני , והביא למותו , ובכתב התביעה נתבקש כב' בית המשפט , על אף מצבו הקשה ממילא של החולה לפצות את עזבונו ואלמנתו בגין כאב וסבל , קיצור תוחלת חיים , הוצאות קבורה ויתר ראשי נזק כמפורט בתביעה , ולאחר הליכים משפטיים שהתנהלו , ניהלו הצדדים מו"מ לפשרה ובסוף הגיעו לפשרה לפיה תפוצה האלמנה בסכום כולל של כ 300,000 ₪ וזאת מעבר לקצבאות שאירים המגיעים לעוד מאות אלפי שקלים.
עו"ד סלים :- גם לקשיש סיעודי , ככל אדם אחר , מגיע טיפול מקצועי והולם. והעובדה שמצבו של החולה היה קשה מאוד ממילא אינה יכולה להוות פטור למוסד הרפואי במקרה של התרשלות בטיפול שגרמה ל"נזק נוסף". אני שמח שהצעדים שעשינו – כולל מינוי ועדת בדיקה חיצונית מטעם משרד הבריאות עזרו בהוכחת התביעה ותרמו להשגת פשרה מהירה ופיצוי גבוה יחסית ולנתוני המקרה הספציפי , ובכך לעשות צדק עם האלמנה.