מדי שנה נפטרים אנשים רבים כתוצאה מעישון, ועוד יותר אנשים לוקים במחלות שונות עקב כך.
החל משנת 1983 בערך, החלו להזהיר את הציבור הרחב בסכנה הטמונה בשימוש בטבק באמצעות הגבלת פרסומות לחברות סיגריות ולמוצרי טבק שונים.כמו כן, החלו בחיקוק חוקי עזר בתחום אשר לאט לאט עם השנים קיבלו יותר "שיניים".
תחילה, מטרת החוק היתה איסור פרסום משבח או פומבי של המוצרים, וכאשר התאפשרה פרסומת שכזו, היה משפט אזהרה: "אזהרה: משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לציבור"
במקביל לאזהרות אלו, חוקק בשנת 1983 החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים, שקבע איסורים חמורים וחסרי תקדים בנוגע לעישון במקומות פומביים ממוסדים ומוגדרים. כמו כן נקבע שחובה על המקומות הציבוריים לתלות שלטי אזהרה האוסרים את העישון.
מטרתו של חוק זה למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות.
החוק הנ"ל למעשה מהווה נדבך נוסף במלחמה הקיומית של אלה שבחרו להימנע מעישון אקטיבי או פאסיבי באלה שמעשנים באופן אקטיבי, לעיתים עד כדי פגיעה אקטיבית במעשן הפאסיבי.
במהלך השנים התווספו לחוק סעיפים רבים, עד התיקון האחרון שקובע את המקומות שאסור לעשן בהם, שהתווסף בשנת 1994. בשנת 2007 נוסף תיקון לחוק אשר קיבע עוד יותר את מערכת האכיפה.
התיקון לחוק מרחיב את רשימת המקומות הציבוריים שהעישון אסור בהם על פי סעיף 11 לתוספת לחוק. בעוד שהנוסח הקודם אסר על עישון ב-"כל בית אוכל", התיקון לחוק מוסיף כי חל איסור לעשן, בנוסף לכל בית אוכל, גם ב-"בית משקה, מועדון, דיסקוטק או מקום אחר שבין עיסוקיו הגשת מזון או משקאות", ובכך מבהיר באופן שלא משתמע לשתי פנים כי העישון אסור בכל מקום המוגשים בו אוכל או שתייה. באופן ספציפי, ביטל התיקון סעיף שאיפשר עישון בבתי קולנוע מסוימים.
עונשים וקנסות: אדם שעובר על החוק ישלם לפי התיקון לחוק קנס בסך 1000 שקלים, ובעל עסק במידה והיה עד לכך שמישהו במקום עבר על הוראות "איסור העישון במקומות ציבוריים", שאינו מונע מלקוחותיו עישון לא חוקי בבית העסק יוכל לשאת בקנס של 5000 ש"ח.
את הקנסות שישלמו בגין ביצוע עבירות על חוקי העישון, יישולמו " העבריינים" לאותה רשות בה פועלים מקומות הציבור.
מאז נחקק החוק הוצע לפתוח מקומות מיוחדים למעשנים, אך זה יוצר סיטואציה שאוכלוסיית המעשנים הופכת לנפרדת ולצדדית, מה שיוצר עוד יותר תחושה של פגיעה בזכויות של המעשנים.
