דת בקהילה
יהונתן גרילק על חג הפסח
כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 10.04.17 , 08:00ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת: מאת יהונתן גרילק
אימרה שבועית:
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. {מסכת פסחים דף קט"ז:}
סטטוס שבועי:
חירות אינה באה לידי ביטוי בחוסר תלות בזולת, אלא בהשתחררות מכל גורם המונע מהאדם לחיות ולפעול על פי מצפונו. הגורם הקרוב והמסוכן ביותר של האדם, אלו הם דחפיו הפנימיים שלו עצמו. החירות האמיתית מתחילה בהשתחררות מכבלים אלו - מרצונותיו ומתאוותיו המכתיבים לו את דרכו בחיים, בניגוד לשכלו ומצפונו.
ציטוט שבועי:
החירות אינה הזכות לעשות את מה שאנחנו רוצים, אלא את מה שאנחנו חייבים. {אברהם לינקולן}
סיפור שבועי:
והיא שעמדה!!!
היה זה ערב רגיל ככל הערבים. שכבנו על הדרגשים, אלף-מאתיים אסירים יהודיים דחוסים בצריף אחד; כשלפתע, בשעה שמונה בערב, פשטה השמועה: היום פסח!
כיצד הם ידעו שהיום חג הפסח? לאיש מאיתנו לא היה לוח שנה או כל קשר עם העולם החיצון. במחנה הנאצים הפשיטו אותנו ערומים כביום הוולדנו ונטלו מאיתנו את כל החפצים. עד היום אינני יודע מי זכר וחישב כי היה זה חג החירות.
חיש-מהר קפצו כולם מהדרגשים והתיישבנו יחדיו במרכז הצריף. מצות לא היו לנו, אך מרור היה לנו בשפע... החלטנו לקרוא את ההגדה. בהעדר ספרים, כל אחד שזכר קטע מן ההגדה אמר אותו בקול, וכולם ענו אחריו.
אני הייתי הקטן שבחבורה, בן עשר בלבד. נעמדתי וקראתי בקול גדול: 'טאטע איך וויל ביי דיר פרעגן די פיר קשיות' (אבא, אשאל אותך את ארבעת הקושיות), "מה נשתנה הלילה הזה..." וכולם אמרו אחריי. היינו עבדים, המצב שלנו גרוע בהרבה ממה שחוו בני-ישראל ממצרים, אבל היינו נחושים לחוג את חג החירות!
לפתע נפתחה הדלת וקצין האס אס נכנס. מה קורה כאן? הוא צעק. כולכם לחזור מיד למיטות!
כולם מיהרו בבהלה לדרגשים, אבל לא חלף זמן קצר לאחר שהקצין יצא מהצריף ושוב קפצו כולם למרכז הצריף, ממשיכים לומר את קטעי ההגדה...
הקצין המשיך לערוך ביקורת מצריף לצריף, וכשסיים שוב הגיעו לאוזניו קולות השירה וקריאת ההגדה. נזעם כולו הוא מיהר לעבר הצריף שלנו. אמרתי לכם לחזור למיטות! הוא נבח. אם תצאו מהמיטות שוב, אירה בכולכם!
ידענו שזה לא היה איום סתם. עבור הנאצים, הרג יהודי היה דבר של מה-בכך. כאשר אני הורג יתוש, אני חש נקיפות מצפון יותר ממה שחשו הם כאשר הם הרגו יהודים. זמן קצר קודם לכן, מפקד המחנה העניק 'מתנה' לבנו בן השש עשרה, שתחביבו היה יריה בחץ וקשת: הוא העמיד ארבעים יהודים אל הקיר, כאשר ה'מטרה' הייתה לפגוע בעיני היהודים. כולם נהרגו במקום.
הקצין יצא, חלפו כמה רגעים ושוב יצאו כולם מן הדרגשים. ידענו היטב כי לא היה זה איום של מה בכך, אך שום דבר לא יעצור אותנו מחגיגת חג הפסח שלנו... המשכנו לשיר, לקרוא קטעי הלל...
בשעה עשר בלילה, בכל מחנה, היו כבים האורות. בצריף השתררה חשיכה מוחלטת, מלבד אור קטן ומעומעם. בפעם השלישית, כשהקצין אחוז עצבים נכנס אל הצריף, איש מאיתנו לא הבחין בו בשל החשיכה המוחלטת. הוא צעק, גידף וקילל, אך למרבה ההפתעה הוא שב על עקבותיו.
המשכנו לשיר ולשמוח עד ארבע לפנות בוקר. אז הגיע הזמן לקום ולגשת לעבודה.
עד עצם היום הזה אני חושב לעצמי: יחד עמי בצריף היו קרוב ל-1,200 איש. רבים מהם היו יהודים שהגדירו את עצמם כיהודים לא מאמינים. אבל איש מהם לא ביקש שנפסיק בחגיגה כי אנו מסכנים את חייו! כולם הצטרפו, תוך סיכון עצמי גבוה. היה זה רגע בו הנשמה היהודית האירה, למרות התופת והזוועה, חגגנו את חג החירות: הנשמה שלנו הייתה משוחררת באמת... {הרב ניסן מנגל}
סדר שבועי:
'לידה לא טבעית...'
בית העבדים במצרים דמה למחנה ריכוז, מן הדגם המוכר לנו. מבעד לקלסתר פניו האנטי מוסרי נשקף לנו פרצופה המעוות של אושוויץ. למרות אלפי השנים המפרידות, שניים אלו הם אחד. אם לא בהיקפם וממדיהם, הרי במלוא מובן המילה, ברוחם הסוטה ובסגנונם האכזרי.
שכן, לשם איזה צורך – שואל פרופסור אנדרה נהר – מסרב פרעה לספק לעברים את התבן, שבלעדיו אין ביכולתם לייצר את הלבנים? ועוד דורש מהם, כי יספקו בסופו של כל יום את מכסת הלבנים כמקודם?
כאן, לא מדובר על התועלת שבעבודה. מתברר שעבודה זו הכפויה, לשמה נועדה – לדכא את האנשים המספקים אותה. {"למען ענותו בסבלותם" – אומר הפסוק שמות א' י"א}. ועל כן אנו נכנסים לתחום החשוך והמעורפל של עולם מחנות הריכוז.
ההקבלה איומה, ומפחידה. הטבעת הבנים הזכרים – מעוררת בבירור את קשר הפשע של רצח עם... העבודה המשפילה, היא בחזקת הצגה. הקרבנות, הם השחקנים, ואילו הנוגשים, הינם בגדר צופים נהנים... במצרים כבאושוויץ – השוט הוא הסימן להשגחה פעילה, ולהשתתפותו של הצופה במשחקו של הקרבן' ('משה' – א. נהר עמ' 104).
והנה, דווקא באושוויץ מצרית זו, בתחתית העולם, בשעתם הקשה ביותר, הוכתרו בני ישראל המוכים, המפוררים, חסרי תוחלת החיים, לראשונה, בתואר עם: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים" {שמות ו' ז'}.
זה איפוא, הרגע המתאים ללידתו של עם חדש, שאין בדומה לו. 'עם שאינו תלוי באותם התנאים, אשר קבעו עד הנה את התופעות שבדברי ימי עולם' (רש"ר הירש על התורה).
עם, שגיבושו מתחיל, במקום בו נעלמים עמים אחרים. המפגין בנוכחותו, את חירותו המוחלטת מחוקי ההיסטוריה הרגילים, את אי תלותו בסיבות החומר, זו היא ההאצלה מחירות האלוקים, הכל יכול, יוצר החוקים כולם. ולא לחינם דימו הפרשנים את פרשת יציאת מצרים, את בריאת העם – לבריאת העולם.
'הופעתו של עם אברהם, יעורר מחדש את תודעת החירות וישחרר את האנושות מכבליה'. (רש"ר הירש שם)
כאן טמונה אמת חיינו. כאן הפתרון וההסבר לכל הקורה אותנו מאז.
מהות הלידה המשונה של העם הזה, ששברה כל הגיון, וודאי טבועה באופיו לעד. ואם כי משולה כנסת ישראל ליונה, הרי מעניין, מאלף ואקטואלי סימן הנץ שמצא בנו – תוך התבוננות בתעודת עם ישראל – דווקא.
'כאותו נץ בעננים, אין אומה קטנה זו מתעוררת לחיים אלא כשהיא נתונה לטלטולי סערות, המכריעות ספינות אדירות. היא מגלה את כנפיה ומחדשת אוניה, כוחותיה ומירצה, עוצמת יסודתייה הראשוניים. היא רוכבת בחריצות על משבי הסערה, בעוד גופים מדיניים גדולים יורדים תהומות, כשהם מתנפלים זה על זה באיוולתם. מה שעשוי להרוס כל קבוצה אנושית אחרת, נוטה להחיות את זו ולהחזיר לה את צורתה המקורית.' (SAINT – IVES DALEYDRE סופר קתולי)
דברים אלו יפים לכל זמן, גם לתקופתנו אנו. כי 'ויוציאנו ה' אלוקינו משם וכו' – מכל שם ובכל דור.
{מתוך: 'הגדה ופשרה'}
פסח כשר ושמח - יהונתן גרילק