על מה אכתוב?על אנשים, שחלמו חלום, חלום שליווה אותם בחייהם ועורר אצלם רצון עז להגשימו. בסופו של דבר התממש ונחל הצלחה נפלאה שהביאה איתו ערך ונתינה לעולם שלנו.
לחלקם הרצון להביא את רעיונם לידי מימוש הגיע מתוך כאב וקושי, חלקם מתוך רצון להוביל משהו וחלקם רעיון מקורי שהתבשל בתוכם עד שהפך למציאות
איך אעשה זאת?
אראיין אנשים שלא ויתרו על חלומם, עבדו, התמידו ועברו מסע שלם כדי להגשימו, והיום בכך שהם מימשו את שליחותם ועוסקים בזה, הם מביאים ערך לעולם, והשראה עצומה בעיניי.
את חלקם אולי תכירו ואת האחרים אשמח לספר עליהם.
מהי המטרה?
כקוראים אנו יכולים לרכוש כלים שיעזרו לנו להצליח לממש את עצמנו, לקבל השראה ורעיונות שיתפתחו אצלנו תוך כדי, הבנה שכל הצלחה מתחילה בצעד קטן אחד, וסיפורים מעניינים כמובן.
בסופו של דבר אותם מרואיינים יתנו לנו כלים פרקטיים, אשר יוכלו לעזור לנו בדרך שלנו להגשים את עצמנו.
דרך הסיפור שלהם נקבל את המידע אילו כלים וטיפים עזרו להם להגשים את עצמם.
עכשיו קצת עלי:
כשהייתי ילדה חלומות רבים היו לי, רציתי להגשימם אך הם נשארו כפי שהם חלומות.
התבגרתי והבנתי שלא כל דבר ניתן לממשו ויש צורך להמשיך בחיים כי ככה זה.
לאט לאט איבדתי את העצמי שלי משום שחשבתי שהחיים הם אחרת ממה שרציתי.
ריציתי, עבדתי בעבודות שלא נהנתי בהן, עשיתי דברים שלא אהבתי כלל.
עליתי במשקל, התגרשתי
והשנים עברו.
לפני שנה חיי קיבלו תפנית, התאהבתי בגבר שדרך עיניו ראיתי את מהותי, את עוצמתי, את מי שאני.
הוא לא ידע עד כמה הוא האבן דרך החשובה ביותר שקיבלתי בחיי (גם היום קשה לו להבין זאת – צנוע).
בנקודה זו הכל החל להשתנות, התחלתי להבין שחוסר האהבה העצמית שלי לא הגיעה סתם כך,
המבט שלו, ההערכה שלו אלי אמרו לי הכל, אך גם פתחו צוהר נוסף, צוהר כואב, תיבת פנדורה.
צהריי יום שבת אחד, לאחר תהליך של דמיון מודרך ומדיטציה שעשיתי לעצמי, תיבת הפנדורה שנפתחה הביאה לי מתנות.
מתנות הכי גרועות בחיי, אך הכי טובות שיכולתי לקבל.
כל חיי ידעתי שעברתי את זה, כל חיי הדחקתי וביטלתי משמעויות, כשסיפרתי זאת לחברתי היא הכניסה לכך כותרת שהיה לי קשה מנשוא לקבל.
כך אמרה – "קוראים למה שעברת התעללות מינית"
ואני "מה פתאום" עד שהבנתי הכל והתחלתי לבכות.
בכיתי כי כעסתי, בכיתי כי שתקתי, בכיתי כי סוף סוף הבנתי מדוע שונאת את עצמי וגופי, בכיתי והאשמתי את כל העולם בכיתי כי כאבתי כאב שלא ידעתי כמותו מעולם.
לאט לאט התחלתי לקלף את החומה סביבי, לאט לאט ניקיתי את הלכלוך שהסתיר לי את הדרך, לאט לאט התחלתי לרצות לאהוב את עצמי ואף יותר מזה, להכיר אותי, להכיר את אלה.
שנה שלמה שבה נכנסתי לעולם המודעות והאמונה, שנה שלמה שבה גיליתי מהי האינטואיציה שלי ומהו חלומי.
והיום? מגשימה אותו, לשם שינוי לא נשברת באמצע, מתמידה כל יום, השיעורים שמקבלת מלמדים אותי יותר ויותר כמה אני יכולה להצליח כנגד כל הסיכויים.
הספר והאג'נדה שלי מתחילים לקבל משמעות, ואוטוטו אני מוציאה אותם החוצה.
אני בדרך, עדיין בתהליך, חווה ועושה, לא מוותרת, וזו המשמעות של האמונה הזו הנקראת הגשמת חלום.
כותבת טור זה כדי לעזור כמה שיותר לאלו שרוצים להגשים את חלומם אך לא מעיזים משום שהם בטוחים שהם לא יכולים.
כותבת טור זה גם לאלו האוהבים לקבל השראה כי הם כבר בדרך להגשים את עצמם.
כותבת טור זה גם לאלו שאוהבים לשמוע סיפורים על החיים.
כותבת טור זה משום שבתוך התוכן שלו יש המון מסר, ערך ושליחות.
מקווה שבדרך זו אוכל לעזור לכל אלו שכן החליטו להגשים חלומם, ולאלו שעדיין חוששים.
באהבה
אלה ויינטראוב
