קייס לאווי מגלה למה בחר שלא להתמקד רק בסמכויות הדתיות והרוחניות, אלא לצקת אל תוך התפקיד מאפיינים רבים נוספים, מסביר מדוע אין לו כוונה ללכת לפוליטיקה ומספר מה יש לו נגד הרבנות הראשית ומשרד החינוך.
"אני רואה את עצמי כסוג של גשר בדור הביניים של הקהילה", הוא אומר
כבר מאז שהיה ילד בן 9, סומן קייס אפרים לאווי, הקייס (כהן דת) של הקהילה האתיופית בכרמיאל, ע"י אביו - שהיה קייס הקהילה עד יומו האחרון - כמי שיחליף אותו בתפקיד, לאחר שזיהה בו את הפוטנציאל.
בגיל 24, לאחר שעבר הכשרה ארוכה, הוסמך אפרים באופן סופי לקייס הקהילה בכרמיאל, והיום, בגיל 32, ניתן לומר שהוא כבר קייס ותיק יחסית, המהווה חלק בלתי נפרד מהעיר כרמיאל בפרט ומהקהילה האתיופית ברמה הארצית בכלל.
"אבי ז"ל, שבריאותו לא היתה איתנה, חיפש ממשיך דרך.
ישנן שתי דרכים להפוך לקייס, דרך אחת הינה שהתפקיד עובר במשפחה, מאב לבן, והדרך השנייה היא לפנות למנהיגים רוחניים ודתיים שילמדו אותך", מסביר קייס לאווי, נשוי ואב ל-4 ילדים, שהינו הקייס הראשון של הקהילה האתיופית שנולד בישראל.
קייס לאווי מגלה שכבר בגיל 9 החל לקרוא בתנ"ך וללמוד את הנוסחים השונים, ובגיל 13, לאחר בר המצווה שלו, החליט אביו קבל עם ועדה, כי בכוונתו למנות אותו לממשיך דרכו.
כעבור שנתיים, בהיותו בן 15, נפטר האב.
אלא שכאן, כפי שהוא עצמו אומר, חלה תפנית בעלילה.
"אשקר אם אומר לך שרציתי את זה מהתחלה.
הרגשתי שזו מעמסה כבדה, אולי כבדה מדי, וחששתי מכך.
מדובר במנהיג רוחני, על כל המשמעויות שנלוות לכך, ועבור הקהילה האתיופית - הקייס הוא בעצם הכל.
מצד אחד, הייתי נער מתבגר ואפילו מורד במובן מסוים, שגם היה באבל על מות אביו האהוב, ומצד שני, היו עלי לחצים מצד המשפחה והקהילה לקחת על עצמי את התפקיד".
במהלך שירותו הצבאי, הוא הרגיש תחושת ריקנות גדולה, מעין מועקה שישבה לו על הלב.
"לא הבנתי מה גרם לי למועקה הזו", הוא מגלה, "ואז פתאום קלטתי מה הסיבה לכך: הבנתי שכל השנים ברחתי מהשורשים שלי ומהייעוד שנקבע לי.
ברגע שקיבלתי את ההחלטה להפוך לקייס והייתי שלם איתה, כל התחושה הרעה נעלמה כאילו לא היתה".
עם תום שירותו הצבאי, החל קייס לאווי במסלול ארוך של לימודים והכשרה, שכלל בין השאר את לימוד התורה והמקרא, מ"בראשית" ועד אחרון הנביאים, יחד עם לימוד הלכות, ברכות, דינים ומנהגים עפ"י מסורת יהודי אתיופיה.
מכיוון שרק אנשים נשואים יכולים להפוך לקייסים, הוא הוסמך לתפקיד כשנה לאחר נישואיו ("התחתנתי באמצעות שידוך ועל פי כל הכללים הנהוגים אצל יהודי אתיופיה", הוא מספר).
עם סיום ההכשרה ומינויו הרשמי לקייס, הוא קיבל את ה"שאש" - הכובע המיוחד - אותו מקפיד קייס לאווי לחבוש, ואת הגלימה המיוחדת.
מזה שמונה שנים שהוא מכהן כקייס של כרמיאל, כאשר יחד איתו משמש בתפקיד גם קייס שחר יהייס.
מכיוון שביישובים רבים באזור הצפון, אין כלל קייסים, מעניקים השניים גם שירותי דת לקהילה האתיופית בחיפה והקריות.
כאשר אני שואל אותו מה הדברים העיקריים שהוא עושה במסגרת תפקידו, מספר קייס לאווי: "אני מעניק שירותי דת בקהילה, כל מה שקשור לנישואין, גירושין, אבלות וגם השכנת שלום.
בנוסף, אני עורך שיעורי דת לצעירים, גם עבור הקהילה האתיופית וגם מחוץ לקהילה.
כמו כן, אני משמש מעין אב רוחני למשפחות שונות, אותן אני מלווה.
התפקיד שלי הוא 'פול טיים ג'וב', ממש 24/7.
לפעמים אני מקבל טלפונים בשעות לא שגרתיות, כמו 2:00 בלילה, וצריך לתת מענה מיידי למקרים שונים, כמו מקרים טראגיים של מוות".
קייס לאווי יוצק אל תוך התפקיד הרבה מעבר להנהגה דתית ורוחנית, אלא גם היבטים חברתיים וחינוכיים, הטומנים בחובם המון תרומה לקהילה.
"חשוב לי להעצים את התפקיד, הרבה מעבר למתן שירותי הדת, ובין השאר אני נוטל חלק באירועים חברתיים ובמיזמים חינוכיים, כדי לחשוף את נבכי הקהילה האתיופית לכלל הציבור", מדגיש קייס לאווי, שמוסיף באותה נשימה, כי הוא רואה את עצמו כמעין דור ביניים בקהילה האתיופית, המהווה גשר בין התפיסה הרעיונית של אביו ובין התפיסה הרעיונית שרווחת בישראל.
לאחרונה חל שינוי חיובי ביחס המדינה כלפי כוהני הדת האתיופים, ובעקבות מאבק רב שנים, בו היה מעורב גם קייס לאווי, הוכרו הקייסים האתיופים ע"י מדינת ישראל, כמנהיגי דת.
"במשך שנים דרשנו שהמדינה תאפשר לנו לחתן גם בני זוג שלא מהווים חלק מהקהילה האתיופית, תעניק לנו שכר המקביל לזה של רבנים ותכיר בנו כשווי ערך לבעלי תואר מהרבנות", הוא מסביר.
"בחלק מהמאבקים נחלנו הצלחה ובחלק פחות, אם כי חשוב לזכור, שרק בשנת 2010, כלומר לפני 9-8 שנים בלבד, החליטה הממשלה באופן חד-משמעי שבמדינת ישראל לא יוסמכו ולא יוכרו קייסים, והחלטה זו התהפכה תוך פרק זמן קצר, בזכות המאבקים שלנו.
זה בהחלט משמח וחשוב שהמדינה הכירה בנו כהנהגה רוחנית לכל דבר ועניין".
מאבק נוסף ומתוקשר מתנהל ע"י הקהילה האתיופית נגד הרבנות הראשית.
"עבורם, היהדות שלנו מוטלת בספק, וזהו מצב שאיתו אנו לא יכולים להשלים בשום אופן", הוא מבהיר.
"הם קבעו את זה בשנת 85'.
קהילת יהודי אתיופיה וההנהגה הרוחנית שלה, דורשות חד-משמעית ממועצת הרבנות הראשית להתכנס ולשנות את החלטתה זו.
אף אחד לא רוצה להיות מתויג כ'מוטל בספק', וההחלטה הזו משפיעה על הקהילה האתיופית ומחלחלת לכלל החברה הישראלית.
אי אפשר לגמד או למחוק את ההיסטוריה המפוארת של יהדות אתיופיה.
קח לדוגמה את המקרה שהיה ב'יקבי ברקן', שם מנעו מיהודי אתיופיה לעבוד בייצור היין, בגלל שהיה ספק לגבי יהדותם.
אם הרבנות הראשית היתה מבטלת את החלטתה האומללה, דבר כזה לא היה יכול לקרות".
דבר נוסף שמכעיס ומקומם אותו הוא שבמערכת החינוך כמעט ולא לומדים על יהדות אתיופיה.
"כפי שאני למדתי על יהדות אירופה, צפון אפריקה, בבל ותימן, כך צעירים ישראלים צריכים ללמוד על המסורת של יהודי אתיופיה", הוא מסביר.
"החשיפה הזו צריכה להתחיל כבר בגן הילדים, לעבור דרך בית הספר היסודי ועד התיכון, וצריך גם להיבחן על הנושא, כמו כל חומר לימודי אחר.
לימוד על הקהילה האתיופית רק יעשיר את החברה הישראלית, מכיוון שהוא יפתח אפיקים חדשים לקהילה נוספת, עליה לא יודעים הרבה.
זה הרבה מעבר ללימודים על המסע שעבר עלינו בדרך לישראל, אלא לימוד על זהות הקהילה ואורח החיים שלה ופוגרומים שעברו עליה באתיופיה, כמו הפיכות צבאיות וחילופי שלטון, שהשפיעו על אורח החיים.
כל הנושאים הללו צריכים להיכנס למערכת החינוך.
פנינו במכתבים למשרד החינוך ולוועדת ביטחון.
הם הבטיחו שהנושא יטופל ושיוכנס חומר על הקהילה האתיופית במערכת החינוך, אבל עד כה אנו לא רואים את זה בפועל.
חשוב לזכור שאדם שאינו זוכר את עברו, עתידו לוט בערפל, וזה משפט שמלווה אותי כל העת".
במסגרת הרצון העז שלו לחשוף את הקהילה האתיופית ולהביא להידברות, מקפיד קייס לאווי להגיע - בהתנדבות מלאה - למוסדות חינוך שונים באזור הצפון, מגני ילדים ועד בתי ספר תיכונים, כמו גם למקומות נוספים, כדי לספר על הקהילה האתיופית וליצור דו-שיח מפרה.
אתה נחשב לדמות ידועה, אהובה ופופולרית בכרמיאל.
מעניין אותך להיכנס מתישהו לפוליטיקה המקומית?
"ממש לא.
הפוליטיקה רחוקה ממני מאוד.
הייעוד שלי הוא להיות מנהיג דתי, ובכל מקרה, התפקיד שלי הוא לכל החיים.
אני משוכנע שההשפעה שלי על חיי התושבים הרבה יותר גדולה ורצינית מאשר אם הייתי חבר מועצת עיר או אפילו חבר כנסת".
אתה מסכים עם התחושה הכללית, שהשיח בכנסת - ובכלל במדינה - הפך להיות רדוד ובעייתי?
"אני לא אתייחס לכנסת באופן ספציפי, אבל אני בהחלט יכול לומר שאנחנו חיים במדינה שהיא סוג של סיר לחץ יומיומי שמבעבע כל יום.
הרבה פעמים סיר הלחץ הזה גולש מעבר למה שצריך, ואני בהחלט ממליץ להנמיך את האש מאשר ללבות אותה כל הזמן.
חשוב מאוד שהשיח בחברה הישראלית יהיה הרבה יותר מכבד ופחות מזלזל, שאנשים יכבדו האחד את השני וכמובן שגם יהיו פתוחים לדעות שונות".
לסיום, תרצה שאחד מילדיך יהיה בעתיד קייס וימשיך את דרכך?
"אני מודע לכך שהמצב היום שונה מאוד לעומת מה שהיה בעבר, כאשר אבי סימן אותי כממשיך דרכו.
אלמד את ילדיי כמיטב יכולתי את התפילות השונות, את המסורת האתיופית וגם את תפקידי הקייס, אך את ההחלטה וזכות הבחירה אשאיר בידם".
