שלום לך עצבות: כפר הילדים של כולנו

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.

בכל שבת שנייה יוצאים הילדים הביתה בשמחה, או אל המשפחות המארחות, משפחות אומנה. וכשהאוטובוס עוזב, הוא משאיר אחריו מן עשן שכזה עננה, שקצת מטשטשת את תמונת הילדים שהשאיר אחריו שאין להם לאן ללכת, אבל אי אפשר לטשטש את ההרגשה הזו שאין לך אדם שמבקש אותך, רוצה אותך ומחכה לך.